לוקאס גולדנברג הוא מתאזרח שונה בנוף הישראלי. בעוד שברוב המכריע של המתאזרחים מגיע מארה״ב, הוא מגיע מארגנטינה. הפורוורד בן ה-30 משחק עונה שנייה בארץ ועושה זאת בהפועל עפולה. בעונה שעברה עלה עם הקבוצה הצפונית ליגה והעונה הזו היא העונה הראשונה שלו בליגת העל.
יש מתאזרחים שנתקלו בעבר באירועים ביטחוניים, איתם ישראל הייתה צריכה להתמודד, אבל עבור גולדנברג יליד קורדובה, המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר הייתה דבר חדש לחלוטין: ״בהתחלה זה היה שוק גדול מאוד לי ולמשפחה וזה השפיע עלי מאוד. נסעתי לספרד והייתי שם חודש אצל חבר ויכולתי גם להתאמן שם. לא רציתי לנסוע לארגנטינה כי חששתי שיהיה קושי לחזור. כשהודיעו לי שהליגה חוזרת היה לי ברור שאני חוזר. ידעתי שיהיה בסדר ואהיה מוגן. הייתי בטוח בהחלטה שלי ב-100 אחוז. ברור שכולם כאן מרגישים את המצב וזה עצוב, יש מתח אוויר, אבל יש לי את ההזדמנות ליהנות כאן כשחקן מקצועני״.
המשפחה הסכימה שתחזור לארץ?
״ברור לגמרי שהם דאגו, אבל אני הרגעתי אותם ואמרתי שיהיה בסדר והם סמכו על ההחלטה. הבטחתי לאמא שאני אהיה בקשר כל יום וזה מה שאני עושה״.
תחזיר אותי ל-7 באוקטובר עבורך.
״יום לפני כן פתחנו את הליגה במשחק מול נס ציונה וזה היה אמור להיות יום חופש שבו תכננתי לנסוע לתל אביב. באזור שלנו לא היו אזעקות והתעוררתי באזור תשע ואז ראיתי הרבה הודעות ושיחות שלא נענו מההנהלה ומהסוכן שלי. רק אז התחלתי להבין מה קרה והייתי בהלם. הדבר הראשון היה לשלוח מסר להורים שלי בארגנטינה שכשהם יתעוררו וישמעו מה קרה יידעו שאני בסדר. זה היה יום קשה מאוד. קיבלתי הוראה לא לצאת בכלל מהבית והייתי בקשר עם חברים לדעת שהכל בסדר וגם עם קרובי המשפחה שיש לי כאן באשקלון ובקיסריה״.
איך זה לשחק כדורסל בימים האלה?
״זה שונה. מצד אחד קשה להתרכז במאה אחוז בכדורסל. מצד שני זה שיש משחקים זה עוזר לאוהדים. מאפשר להם להירגע, לחזור גם אם זה לשעתיים לחיים נורמליים. אנחנו עושים את זה עבור האוהדים. אנחנו השחקנים דואגים להתרכז בכדורסל״.
אתה מרגיש שגריר בימים אלה?
״אני מנסה לעשות כל מה שאני יכול. המשפחה שלי בארגנטינה מבינה בדיוק מה שקורה. עם החברים זה סיפור אחר ואני צריך להסביר להם ולתת להם האינפורמציה הנכונה, לא מה שהם שומעים וקוראים. המטרה שלי לעזור להם להבין את התמונה האמיתית״.
יש לנו בעזה 136 חטופים.
״זה נורא, פשוט נורא. זה מצב שקשה לתפוס אותו. כל התקווה היא שהם יחזרו כמה שיותר מהר עבורם ועבור המשפחות שלהם. כולם סובלים מאוד״.
אתה מרגיש שהאירועים הגדילו את הקשר שלך למדינה?
״לישראל התחברתי מיד כשהגעתי. כשנחתתי בפעם הראשונה לפני שנה וחצי זו הייתה הפעם הראשונה שלי בישראל. למרות זאת הרגשתי שכבר הייתי כאן הרבה פעמים. מיד הרגשתי שייך. קיבלו אותי בקבוצה ובעיר בצורה הכי טובה שאפשר ומאוד תמכו בי. מיד הרגשתי בבית. ברור שאחרי כל מה שקרה אני מרגיש עוד יותר מחובר. זו הסיבה גם שלא היססתי לחזור לכאן. ידעתי שזה לא הזמן לעזוב. אני כאן גם כדי לעזור לחברים שלי, לשמוע אותם לתת להם להרגיש שיש להם איפה להוציא את כל הרגשות שלהם ומה שהם מרגישים בימים אלה. זה מאוד חשוב. אני כל כך מקווה שנוכל לחזור להיות שמחים, שהכל יחזור למה שהיה, ולפני הכל - שהחטופים יחזרו הביתה״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו