ה-70:78 בקובנה על ז'לגיריס אתמול (חמישי) היה אחד הניצחונות החשובים ביותר של מכבי תל אביב העונה, לא בגלל היריבה, אלא בגלל הסיטואציה. השבוע הסוער שעברה הקבוצה היה יכול ליצור מדרון חלקלק, להיות פתח למשבר, אבל אז הגיע הניצחון הזה, ולפחות זמנית מנע מבעיות הקיצוץ בשכר להשפיע על מה שקורה על הפרקט.
בולם זעזועים, כך אפשר להגדיר את תוצאת המשחק, אחרי שבוע של אחד בלבד עם הרכב מלא שקיימה מכבי לפני היציאה לליטא, אחרי שהתפצלה לשניים - הישראלים שיחקו בארץ, הזרים נשארו בבלגרד. האיחוד על הפרקט עשה את ההבדל. נכון, זו היתה יריבה בהזמנה, רק ז׳לגיריס מתחתית היורוליג, אבל יש לה אולם ביתי מאוד וקבוצה שמקשה על לא מעט יריבות לשחק.
זה היה אקורד סיום טוב מאוד לסיבוב הראשון ביורוליג. מכבי של העונה, בלי בית, מצליחה לסיים סיבוב ראשון טוב יותר מהעונה שעברה (7:10 לעומת 9:8). בעונה שעברה היתה תלות מוחלטת בצמד בראון-בולדווין, העונה מכבי עוברת תהליך של השתחררות ממנה וראינו את זה אתמול לא בפעם הראשונה. ווייד בולדווין לא שיחק בגלל פציעה, לורנזו בראון שיחק אבל איבד 6 כדורים והיה רחוק מאוד מהיכולת הרגילה שלו.
העניין הוא שמכבי למדה לייצר אופציות. את המשחק ניצחו עבורה תמיר בלאט וג׳וש ניבו. בלאט עושה העונה התקדמות משמעותית בקריירה. הוא קפץ מקבוצת יורוליג קטנה (אלבא ברלין) לקבוצה מרכזית ואתה לא חש בהבדל. מעל הכל אלה קבלת ההחלטות והביטחון שלו. הופעה שהעלימה את חסרונו של בולדווין.
אתמול בחרתי את ניבו כמצטיין הסיבוב של מכבי. מול ז'לגיריס הוא הביא עוד קבלות עם ערב שיא קריירה ביורוליג של 22 נקודות. התחושה היא שהוא לא מפסיק להתקדם. שימו לב למשל לזריקות העונשין שהיו נקודת תורפה. אתמול ערב של 6 מ-6. מעבר לכך זה היה משחק בו מכבי קיבלה 42 אחוז מהנקודות שלה מהעמדה מספר 5, כשאל ניבו מצטרף רומן סורקין שנמצא בכושר מצוין.
ועוד שינוי. הקבוצה שסופגת כמעט 90 נקודות למשחק ספגה הפעם 70. בטור הזה, לשם שינוי, לא תשמעו על ההגנה של מכבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו