הרבה דברים לא התקדמו בצורה "לינארית" בקריירה של אנתוני פארקר – הג'נרל מנג'ר החדש של אורלנדו מג'יק.
כבר בקולג', העונה הכי טובה שלו היתה השלישית - בה זכה בתואר ה־MVP של החטיבה. אלא שבמקום לצאת לדראפט ה־NBA נשאר עוד שנה. אחרי הכל, הלימודים הם ערך מרכזי בבית משפחת פארקר. וככה יצא שבעונה הרביעית, במקום להציג עוד התקדמות, היא דווקא היתה פחות טובה מקודמתה. התוצאה? בחירה 21 בדראפט. לא גרוע, אבל יכול היה להיות טוב יותר.
ה"גרוע" הגיע אחר כך - יומיים אחרי הדראפט, ניו ג'רזי נטס העבירה אותו לפילדלפיה, ובשתי עונות שלמות שם הוא קלע 74 נקודות, ב־39 הופעות בלבד, כשהוא רוב הזמן כלל לא כשיר. אז הוא שוב הועבר בטרייד, לאורלנדו - עוד נחזור אליה - אבל 16 הופעות בלבד בעונתו השלישית בליגה הספיקו. היעד הבא היה אירופה - וזה פרק שקוראי "ישראל היום" כבר מכירים היטב.
ואז, אחרי שבילה את כל שנות שיאו - בין גיל 25 ל־30 - בעיקר כאן בסביבה שלנו, חזר ל־NBA. אם הקריירה שלו היתה ליניארית, אפשר היה לצפות שיהפוך לשחקן רוטציה.
אחרי הכל, כמה פעמים רואים אמריקני שמעולם לא הצליח ב־NBA חוזר אליה בגיל 30 והופך לשחקן ש… הוא אף פעם לא היה?
אבל זה בדיוק מה שהוא עשה - ובשלוש עונות בטורונטו שיחק 235 פעם (226 מהם בחמישייה), כשהוא מקבל 33 דקות למשחק ומחזיר 12 נקודות, 4 ריבאונדים, 3 אסיסטים, ואפילו שלשה וחצי למשחק באחוזים מדהימים של 42.4%.
עם חוכמת משחק והגנה מצוינת הוא גם הגיע עם הראפטורס פעמיים לפלייאוף, וגם שם הבריק כמה פעמים. אפילו באירופה הוא לא היה מומחה שלשות, וכאן הקו קרוב יותר. אז איך?
כי ליניאריות בצד, מה שאפיין את הקריירה שלו מהרגע שהבריאות עמדה לצידו זו העובדה שהוא כמעט תמיד עשה הכי הרבה שאפשר מההזדמנויות שקיבל. מהסיטואציה שבה מצא את עצמו. ומהרגע שפרש מכדורסל ועבר לצד של החליפות - איפה שהדברים עוד יותר תלויים בעיקר בו, באופי ובשכל המיוחדים שלו, ופחות בשלמותן של רצועות הברכיים - גם הליניאריות תפסה טרמפ. והקידומים - לא הפסיקו להגיע.
סקאוט באורלנדו מ־2012 ועד 2017. ואז הג'נרל מנג'ר של קבוצת ה־ג'י ליג של המועדון. לפני שנתיים קודם משם לעמדת עוזר ה־GM של המג'יק עצמם. ועכשיו - לתפקיד הבוס. ה־GM של אורלנדו מג'יק. משרה שכמותה יש רק 30 - אחת מהן היא עכשיו בידיים של AP.
הוא מקבל לידיו קבוצה שהיא סוג של חלום עבור ג'נרל מנג'ר "רוקי" - לא רק מערכת שהוא מכיר מצוין, מבפנים, כבר עשור, אלא גם סגל שהוא עצמו היה מעורב בבנייתו.
זה כולל את רוקי העונה החולפת, פאולו באנקרו (שישחק הקיץ עם נבחרת ארה"ב באליפות העולם) וכישרון מבטיח בדמות פרנץ ואגנר הגרמני, עם המון שחקנים מעניינים וצעירים במיוחד, כשאפילו ה"ותיקים" בקבוצה, כמו וונדל קרטר ג'וניור, רק בן 24. ולא פחות חשוב - רק 112 מיליון דולר מובטחים כרגע, שזה 24 מתחת לתקרה. ורק 44 מיליון מובטחים לעונה הבאה.
במילים אחרות, המון מקום לתזוזה. המון מקום לשחק. המון מקום להפעיל את השכל ואת הקסם שלו. המון מקום להפיק את המיטב מהמצב. גם אם זה אומר שעכשיו צריך לזכור להחזיר את הליניאריות לבוידעם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו