עונה טובה
ועכשיו ככלות הקול והתמונה, מישהו יכול לשאול בלי כוונה: האם זו באמת עונה גדולה? ובכן, זו היתה עונה טובה, שהתחילה רע מאוד, הפכה למצוינת ומרהיבה, וסיימה באכזבה ותחושת פספוס עמוקה. אז בממוצע זו היתה עונה טובה, בוודאי בהשוואה לתשע קודמותיה, עם ניצחונות פלייאוף ראשונים מאז הגביע האחרון ב 2014, עם כדורסל מצוין לפרקים מרגש בחודש האחרון של העונה הרגילה, וגם בסדרה בה מכבי לא מצמצה לרגע והייתה קונטנדרית אמיתית להגעה לפיינל פור. יש תחושה שזה נגמר על דברים קטנים במשחק האחרון, אבל כדי לנצח משחק 5 בחוץ לראשונה בהיסטוריה של היורוליג צריך להיות מצוין באופן חריג. ומכבי היתה רק טובה. ועשתה הרבה טעויות. וחשוב לדבר בהן למען העונות הבאות.
ניהול משחק משובח
ניהול המשחק עצמו היה מצוין, עם טעויות קטנות פה ושם. עודד קטש שבר את מסורת החמישייה הקבועה שהביאה אותו עד הלום, עקב למידה מהתפתחות הסדרה. בהחלט צעד מעניין של מאמן שמבין את חשיבות היציבות אבל בחר באסטרטגיה של העדפת כוח ואתלטיות על שחקנים משלימים. ואכן הרבע הראשון היה משובח, והדבר החשוב היה שמונאקו לא ברחה כמו ברוב המשחקים האחרים נגדה (בארבעה מחמשת המשחקים האחרים העונה חוץ ממשחק 4 בסדרה, מונאקו ברחה ליתרון גדול בפתיחה). רק שהוא בעצם השתמש ברוטציה של משחק 4 המצוין, והיא הביאה אותו לבור ברבע השני. במקום שמכבי תרוץ 0:20 מונאקו רצה 0:15 ולמישהו ששבר את התכנית הזה קראו מייק ג'יימס בחצי ראשון מהאגדות. סופרסטאר שקלע 21 נקודות בחצי הראשון וחירב ככל שיכול היה בחצי השני. לעומתו בראון היה אנמי כל המשחק, וניכרו בו אותות העייפות מהעונה המפרכת ללא קיץ מנוחה לפניה.
מכבי עמדה ביעדי הקליעה שלה בגדול, 14 שלשות ב 50%. ולפי המשחקים המוקדמים בסדרה, זה היה אמור להספיק לנצח. גם הבחירה של ההרכבים הנמוכים במחצית השנייה הביאה לשינוי וחזרה להובלה. זהו ההרכב ששיחק טוב למכבי במשך העונה והרים אותה לגבהים. תגובות מצוינות של קטש לאירועים במגרש, חילופים נכונים ותחושה מצוינת של המשחק. אבל ההבדל היה בצבע וביכולת הביצוע האישית. בשמירה על הכדור (5 איבודים יותר למכבי), בריבאונד ההתקפה( 15-6 למונאקו) ובמשחק האגרסיבי בצבע ( 25 סלי 2 למונאקו מול 12 של מכבי). פלייאוף מוכרע בצבע ועל הקו. הגבוהים של מונאקו עשו 16 נקודות ו 10 ריבאונד מול 7 ו 6.של מכבי. ועדיין עדיין מכבי עמדה בכל יעדיה והגיע ליתרון לקראת הישורת האחרונה, 4 דקות לסיום. ואז התחילה מסכת הטעויות.
עודד קטש והתעויוט
בסדנאות של יובי בראון הגדול, הוא תמיד חזר על משפט אחד: Never foul a jump shooter. אין שום סיבה לעשות עבירה על שחקן שזורק קליעת ניתור מרחוק. זו קליעה עם אחוזים נמוכים יחסית, ותביא אותו לקו לשתיים קלות, וכיום אולי שלוש. מסכת העבירות השגויות של מכבי על ג'ורדן לויד, כולל עבירת הז'ז'ה פאצ'ולה כשנכנס מתחת לרגל שלו וקיבלה גם עבירה בלתי ספורטיבית, החלה את מסכת השטויות שהביאו להפסד. בסופו של משחק כזה מה שקובע הוא הניסיון, הבנת המשחק של השחקנים והביצוע תחת לחץ. המאמנים זזים לאחור והשחקנים קובעים מה יקרה. ושחקני מונאקו היו יותר קרי רוח, יותר מהוקצעים וקיבלו החלטות טובות יותר. אין לי שום טענה לקטש, אפילו לא על הטכנית בתזמון לא מתאים. זה היה בידי השחקנים, הם פשוט טעו יותר מהיריב.
והיו גם טעויות גדולות יותר
אבל אל לה למכבי להתמקד ברבע האחרון. את הסדרה הזו היא הפסידה הרבה קודם, במהלך הסדרה, במהלך העונה, ואפילו בקיץ האחרון. את ההזדמנות הגדולה מכבי הפסידה במשחק 3, אחרי שהצליחה לקחת את הביתיות ולהעביר אותה להיכל הכי ביתי באירופה. על זה היא עבדה כל העונה ושם היה הפספוס הגדול, שכלל גם את ההתבכיינות לשופטים במשחק 2 שהביאה להתנהגות פסולה של האוהדים שגררה אי העברת כרטיסים למכבי למשחק 5. טעות גררה טעות ומכבי לא זכתה לאווירה ממשחק 1 והייתה חסרה את הדחיפה מהקהל שלה.
גם המשחק נגד ירושלים ביום ראשון האחרון היה טעות. זו היתה הזדמנות לחזרה גנרלית אבל מכבי אפשרה שלושה מכוכביה לנוח, שברה את הרוטציה והשיטה, וגם הפסידה, מה שעלול לגרום לה לאבד את יתרון הביתיות בסדרת הגמר הקצרה, אם תפסיד בדרבי להפועל והן ייפגשו שוב בסיום העונה. זה היה משחק הכנה מצוין ומכבי פשוט ויתרה עליו והפסידה פעמיים.
החזרתו של פוית'רס לרוטציה אחרי פציעה היתה מדודה ושקולה, אבל פירקה את היררכית הגבוהים ובעיקר ניטרלה את אחד הגורמים לחודש מרץ המופלא. רומן סורקין לא שיחק שניה אתמול במשחק 5, ועל כל מכבי נענשה במספרים עגומים בצבע ותחת לסל. בהסתכלות לאחור, זו שגיאה של עונה. הפציעה של פוית'רס שחררה לחץ ברוטציה והטיסה את מכבי קדימה, וחבל שקטש התעקש עליו. הוא לא הצדיק את השינוי המשמעותי הזה ברוטציה. ואם כבר פוית'רס – השגיאה המרכזית היתה הבניה של הסגל ללא סנטר משמעותי. לכל הקבוצות ההגדולות של מכבי שזכו בגביע אירופה היו סנטרים גדולים משמעותיים: אולסי, ארל, האפמן, וויצי'יץ', סופו. ההתבססות של שני סנטרים קטנים סמי טריילירים היתה מראש הגבלה שמקשה להגיע לפיינל פור. דונטה הול קלע סלים מכריעים בעוד ניבו נעלם לחלוטין.
לורן זו מכבי? כחול לבן זה לא.
מתחילת העונה מכבי היתה הקבוצה של לורנזו בראון. מחודש מרץ זו הפכה לקבוצה של וויד בולדווין, וניכר שלבראון לא נוח עם זה. הוא ירד בהתמדה בממוצע הנקודות, במדד ובאסיסטים, ואמש היה אנמי מאוד והתחרה במחצית השנייה עם החרבות של מייק ג'יימס מהצד השני. בהחלט ניכר שהוא תשוש פיזית ומנטאלית אחרי שנה וחצי ללא מנוחה, למרות שנח ביום ראשון לפני המשחק, החלטה שגויה בעיני. זה שיא העונה, הוא היה צריך לשחק גם שם.
ההשקעה של קטש בהיליארד לאורך כל העונה לא הצדיקה את עצמה. הוא לא התעלה ותרומתו לא היתה שווה את מאוד הדקות הלא מובנות שקטש נתן לו כל השנה. רפי מנקו היה יכול לעזור יותר ולתת צביון ישראלי. בכלל, זו היתה שנה מאוד לא נוחה לאוהדי מכבי מבחינה זו. חמישיות כל אמריקניות, מיעוט דקות ישראלים. אמש רק 20 דקות משותפות לג'ייק וג'ון די.
למכבי ועודד קטש יש משימה חשובה כבר ביום ראשון, להתאושש ולהבטיח את המקום הראשון בליגה. כאמור הטעות של המשחק בירושלים עלולה לרדוף את מכבי עד סיום העונה. ההכרזה על המשך החוזה של קטש עדיין לא יצאה רשמית, ונראה לי שהפסד האליפות עלול לפגוע בסיכוייו להמשיך. אבל למכבי יש את הכלים להתאושש ולהיות גאה על מה השינוי שהצליחה לחולל בדמותה, יכולתה והריגוש שהעניקה לאוהדיה. בידיו של אבי אבן והצוות המקצועי שלו המשימה לשפר את מכבי ולאזן אותה, בעיקר בצבע ובקליעה, ובצביון הישראלי שלה. אבל בסך הכל, אפשר לראות בעונה הזו שנת שינוי, צמיחה ולמידה. סופש שקט לכולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו