אופטימיות זעירה
וכאן בשורה העליונה, נרשום את השורה התחתונה: קבוצת הבית הכי טובה ביורוליג צריכה לנצח שני משחקי בית בשבוע הבא כדי לעלות לפיינל פור. זה המצב לאשורו, בניכוי רגשות, תחושות בטן, ציפיות ואכזבות. עבור ההזדמנות הזו נלחמה מכבי תל אביב כל השנה, ונתנה גז בסוף העונה כדי לסיים למקום החמישי. בדיוק לזה ציפו והתפללו האוהדים – תביאו את הביתיות להיכל מנורה מבטחים, אנחנו ניקח את זה מכאן.
החזרה ממונאקו צריכה להיות אופטימית וזהירה. כי בסיכום שני המשחקים, נראה שבכדורסל נטו הקבוצות די שוות. אבל הביתיות של מכבי וההיכל הגועש שלה צריכים לסגור את הסיפור כבר בארבעה משחקים.
סדרה זו חיה אחרת
קבוצה עובדת כל השנה עבור מיקום. במקרה של היורוליג, ארבע הראשונות זוכות ליתרון אחד קטן – לארח את המשחק הראשון ואת המשחק האחרון בסדרת ההצלבה. אם הן שומרות על הבית, הן עולות לפיינל פור. אבל כפי שראינו וכבר נכתב כאן, השיטה של 2-2-1 עובדת לטובת האנדרדוג. בסדרה כל משחק הוא עולם חדש, עם מצב שונה ומומנטום אחר.
אחרי ניצחון במשחק הראשון בחוץ, כדי לנצח משחק שני רצוף בבית של היריבה, אתה צריך להיות מאוד מיוחד. למשל להיות מבלגרד ושיהיה לך את המאמן הכי מנוסה ביבשת, כי כרית הנחיתה של "כבר עשינו את שלנו" מורידה מתחושת הבהילות ומהאינטנסיביות, וכאן בא קצת לידי ביטוי חוסר הניסיון של חלק מהשחקנים והמאמן של מכבי. אם אתה לא מתייחס למשחק השני כמו למשחק הראשון אין לך סיכוי.
הוידאו של רומן סורקין מראיין בחדר ההלבשה את החברים שלו, ושואל את בראון כמה אסיסטים הוא ימסור לו, הסביר במדויק את המצב המנטלי המרומם מדי. זה לא רע לעלות עם ביטחון, אבל כמו שהצרפתים לא היו מוכנים לנצח במשחק הראשון, מכבי לא הייתה מוכנה לנצח את השני. ושוב, זה בסדר וזה טבעי.
והיה גם כדורסל
שני האלמנטים שהכריעו את המשחק ברמה המקצועית, היו סביב ההגנה של מכבי. ראשית, הגנת מונטה קרלו שהצליחה במשחק הראשון כי הימרה על השלשות של מונאקו קרסה הפעם, בגלל תגובה יפה של סשה אוברדוביץ' שהעלה שפן מהספסל (אוואטארה) שקלע שתי שלשות מהירות והבריח את מונאקו ל-0:11 בפתיחה. כל כך הרבה זמן עבר מאז שמכבי פיגרה ורדפה כל המשחק. מונאקו קלעה 11 שלשות ב-35%, אבל גם הצליחה לחדור לסל ולסיים הרבה לייאפים. סיפור שונה לגמרי.
הטעות השנייה הייתה המשך ההתרכזות ההגנתית במייק ג'יימס, ששיחק אתמול עם מכבי, וההזנחה של ג'ורדן לויד, ששבר את שיאו האישי אחרי שנשאר חופשי על הקשת, קלע 5 שלשות ו-33 נקודות באחוזים משובחים. בנוסף, אם במשחק הראשון הגיעו חמישה שחקנים של מכבי לספרות כפולות, הפעם רק שני הכוכבים הופיעו התקפית, והשאר קרסו מהעומס והאגרסיביות של הצרפתים. מכבי חייבת עוד שני שחקנים בפורמה ליד בראון ובולדווין כדי להתחרות על ניצחון. והפעם לא הופיע אף אחד נוסף לידם.
עודד אומר: עשינו את שלנו
באופן הגיוני, אחרי ניצחון במשחק הראשון ושליטה כל כך מוחלטת בקצב ומתחת לסלים, לא היו לקטש סיבות לעשות שינויים דרמטיים. מכבי עלתה אותו דבר, וההבדל היו הגישה השונה והאגרסיבית של מונאקו והתגובה של הצהובים אליה. ידוע לכולם שקטש אינו מוטיבטור שמדליק את השחקנים, ואכן שתי המחציות נפתחו רע בריצות של מונאקו (0:11 בראשונה ו-3:15 בשנייה).
קטש הגיב עם פסקי זמן קצת מאוחרים, אבל שגם הביעו ביטחון ואמון בשחקנים. הצרפתים ניצחו באגרסיביות, שבאה בעיקר לידי ביטוי דווקא בהתקפה של מכבי. בפתיחת המשחק מכבי זרקה 13 פעמים לשלוש ורק פעם אחת ל-2, תופעה שמצביעה על חידלון מנטלי, חשש להיכנס למגע מתחת לסל, ואפטיות כללית מול ההתלהבות של מונאקו.
קטש ניסה הרבה הרכבים, כולל הרכבי שני הגבוהים, שמצליח יותר כשסורקין הוא אחד מהם, ופחות כשניבו ופוית'רס משחקים יחד ומזכירים את פתיחת העונה הלא זכורה לטובה.
רק שממול אוברדוביץ' היה הפעם חד ומדויק, הנמיך הרכב מול הגבוהים של מכבי ואילץ את קטש להנמיך כקונטרה. זווית מעניינת במהלך סדרה היא לראות את המאמנים מכניסים שינויים טקטיים, מגיבים, מתאימים וחוזר חלילה. במשחק הזה היו לצרפתים הרבה יותר כלים והרבה יותר תגובות נכונות.
החלק הטוב היה ניהול האנרגיה ופסקי הזמן כשהמשחק כבר הרגיש גמור. זהו חלק מאוד חשוב בהכנה למשחק הבא. אסור לחטוף תבוסה, אסור להיפצע, ואסור להיכנס לעימותים פיזיים ולתגרה עם היריב, ולא היה צריך לקבל את התמונות הקשות ממדריד כדי להבין זאת.
במיוחד תחת השיפוט הקפדני, טוב שמכבי סיימה עם סגל בריא וקצת כועס. כעס שיהיה בריא למשחק הבא. רק צריך למקד אותו, כי המכעיסים לא היו השחקנים הצרפתיים, והשופטים יהיו אחרים.
אמא שלך באופסייד
האמת שבמחצית הראשונה זה קצת הרגיש שהשופטים מנסים לוודא שהסדרה לא תיגמר בסוויפ. היו כמה שריקות "מוזרות", כולל אחת שאילצה את קטש לקחת צ'אלנג' כבר ברבע הראשון, כשהיה ברור שהשריקה לכדור חוץ היתה הפוכה באופן בוטה. קנוניה? קשה לי להאמין. גם הטכנית שעודד קיבל ברבע השלישי היתה מוזמנת ומכוונת. הוא רצה לקבל אותה כדי לעצור את המומנטום ואולי להשפיע על השריקות הבאות.
אבל – מה שלא היה טוב הן התגובות של השחקנים לשיפוט. השיפוט הוא משהו בלתי תלוי, חלק מהמשחק, ומה שעליך לעשות כמקצוען עם ניסיון הוא להתאים את עצמך לשיפוט. התלונות וההצגות הביאו לשתי הרחקות של שני המציגים העיקריים (בולדווין והיליארד) ושתיהן היו מוצדקות. הם היו כבר צריכים להיות מורחקים קודם עם מחוות ידיים קיצוניות (בולדווין "איפה הכסף" והיליארד "אין לך מושג"). וזה מדאיג, כששחקנים לא לוקחים אחריות על עצמם, ודווקא לשני אלה יש ניסיון יורוליג משמעותי.
במקום להתרכז במשחק התעסקו עם השופטים, התבכיינו, ועשו פלופים (ג'ון די? וג'ייק? הגם בארזים נפלה שלהבת?). מקבוצה מנוסה וחזקה בראש הייתי מצפה להגיב בחיוך, ירידה להגנה, ומחשבות על יד אליהו בשלישי. ברור שזה קשה, וזו סיטואציה אמוציונלית, אז כאמור טוב שלא נגמר יותר גרוע.
הרגעים הטובים יותר היו כשג'ון בראון נכנס לפרצוף של ג'ייק כהן, והחברים של ג'ייק באו להילחם עבורו. בראשם כמובן בולדווין והיליארד, והרגשת שזו קבוצה ששומרת על בניה. יפה, רק צריך להיזהר לא להיכנס לעימותים (שוב, ראו הפיצוץ במדריד). וגם אחרי ההרחקה של בולדווין, כשהחמישייה שנשארה על הפרקט התחבקה ודיברה על איך לסיים את המשחק כמו שצריך. זו הגישה הנכונה.
חשוב שהכעס של הקבוצה והאוהדים ינותב להיכל רוגש בשבוע הבא, כמו שקרה בירושלים אחרי הפוגרום באתונה. זו לא אשמת הצרפתים, יהיו שופטים אחרים, אבל יאללה קחו את האנרגיה הזו ליציעים. כי המצב טוב, מכבי מארחת שני משחקים. המשחק השלישי הוא זה שמכריע ב-90% מהסדרות האלה. ללמוד מהטעויות, לקחת את הדברים הטובים, ולעוף עם הקהל. זה בידיים שלהם.
