לפני 12 שנה הוביל דיוויד בלאט את מכבי תל אביב לפיינל פור היורוליג, אחרי ניצחון בסדרת ההצלבה על קאחה לאבוראל (אחד הגלגולים של בסקוניה מוויטוריה), ללא יתרון ביתיות. עוד נחזור לסדרה הזו בהמשך. לפני 9 שנים העניק בלאט למכבי תל אביב את גביע היורוליג האחרון שלה, אחרי שעבר בסדרה את מילאנו, שוב ללא יתרון ביתיות.
לפני 24 שעות זכה דיוויד בלאט לכבוד גדול והדליק את המשואה האחרונה של יום העצמאות ה-75. ואין אף אחד בספורט הישראלי שמגיע לו יותר. משם מיהר היועץ המקצועי של מכבי תל אביב לברוח מהפקקים ולצפות בהמשך השושלת – ניצחון פלייאוף ראשון מזה תשע שנים, ששוב העביר את הביתיות לתל אביב ושם את מכבי בעמדת זינוק לכיוון הפיינל פור.
רוחו של בלאט שרתה על ממשיך דרכו המוכשר והאותנטי, עודד קטש, שניהל באופן מרשים ומדויק את משחק ההצלבה הראשון שלו כמאמן ראשי. ערב מרגש של העברת הלפיד המושלמת בין שני מאמנים ישראלים מובחרים. והרוחות של 2011 ו-2014 מנשבות ומנפנפות בדגל צהוב-כחול-לבן, כיאה ליום העצמאות.
קטש כבר לא רוקי
אז איך עבר משחק הפלייאוף הראשון של קטש? מעולה. הרי הנהלת מכבי כנראה חוששת שאולי אינו בשל, ולא האריכו לו עדיין את החוזה, כמו לכוכביו. נראה לי שהמשחק הזה אמור לשחרר אותם מההתלבטות. ניהול מצוין של משחק פלייאוף טיפוסי, התמקדות בעיקר ודילוג את התפל, קו ברור של הגנה, אגרסיביות, אנרגיות, ופחות על כדורסל חכם ויפה.
זה מה שמנצח משחקי פלייאוף, בטח בחוץ. שימוש חכם בעבירות. לנצח בהאסל. מוכנות מנטאלית, שליטה בקצב, חילופים מדויקים. W ששווה ביתיות, חמצן, ביטחון, אמונה בדרך. הנה כמה דוגמאות להחלטות יפות תוך כדי המשחק:
1. ציר פוית'רס – החזרה שלו עלולה הייתה לסכן את היציבות של הרוטציה, אבל השילוב החכם והעדין שלו היה מבריק. 8 דקות טובות, כמעט ללא טעויות, בלי לפגוע בהיררכיה ובמנגנון שעובד.
2. חילופים מדויקים – שמירה על חמישיות מאוזנות, תגובה מיידית לחילופים של מונאקו, בעיקר ההתמודדות מול מייק ג'יימס. ההקפדה על לפחות שחקן משלים אחד כל הזמן, ובמיוחד הכדור ששם בידיים של ג'ון די בהתקפה שהכריעה את המשחק שלוש דקות לסיום, שהסתיימה בשלשה היחידה של הגארד המחונן שלו.
3. אפקט היליארד – עודד האמין בהיליארד ותמך בו כל העונה, גם ברגעים קשים, והיו הרבה כאלה. הוא ראה מה שרבים כולל אני לא ראו. הוא הבין שהוא יזדקק לאיכות שלו, לקליעה שלו ולניסיון הפלייאוף שלו. והנה היליארד פורע את השטרות, לא רק בקליעה אלא בהבנת המשחק, הובלת הכדור, מסירות, והשתלבות במשחק הקבוצתי. ניצחון של מחשבה לטווח ארוך.
3. בסדרה ב-2011 נגד ויטוריה השתמש בלאט בהגנה שקראתי לה "קאחה-קאחה" – שהעיקרון העיקרי שלה היה היצמדות לקלעי השלשות המסוכנים (אז אלה היו טלטוביץ', סן אמטריו, דיוויד לוגאן והוארטס), גם במחיר חדירה לסל וליי אפ. זה היה חכם נגד קבוצה מבוססת קליעה לשלוש.
לעומת זאת, מול קבוצת השלשות הגרועה במפעל, הפעיל קטש את ההגנה ההופכית, נקרא לה "הגנת מונטה קרלו", ולפיה אסור לתת חדירה ומותר להמר על קליעה משלוש.
הגארדים של מכבי הראו ממש הגנה איזורית ועזבו את השחקן שלהם על הקו, ומונאקו בהתאמה לא פגעה. 0:10 במחצית, 4:26 (15%) משלוש. שחמט של קטש על אובראדוביץ'.
5. ברבע השני מכבי בורחת ליתרון 30:23, מונאקו לוקחת פסק זמן. בהתקפה הבאה בולדווין מכדרר ומאבד, מונאקו רצה לפאסט ברייק ודאנק, ועודד עט על המזכירות ולוקח פסק זמן שלו. פחות מדקה אחרי הקודם. פעולה חכמה של עצירת מומנטום שעוד לא התפתח בכלל, אבל דורש כיוון ואיזון ושינוי מיידי. זה רוקי זה? מצוין.
בולדווין חתם ונחתם
ההחתמה של וויד בולדווין על חוזה לשנתיים לפני הסדרה הייתה יכולה להיות צל"ש או טרש. האם זה יפרוק אותו מנטאלית או ייתן לו ביטחון וידחוף אותו קדימה? אז אפשר לומר שהוא בטח לא התפרק, ועוד יש לו לאן לגדול כמנהיג.
בולדווין היה מעורב בכמה אירועים שייצרו את הניצחון המנטאלי של מכבי. קודם כל בשליטה המוחלטת שלו בקצה המשחק, ידע בדיוק מתי לרוץ ומתי לעצור. בנוסף, כמנהגו בקודש, הוא קלע סל פוקסיונרי עם קרש על הבאזר ושבר מנטאלית את ההגנה של מונאקו.
וכשמונאקו צמצמה, הוא ידע ללכת לצבע, לקלוע מתחת לידיים של המגן, ולזכות לדחיפה פלוס קצת הצגת נפילה – מהלך של חמש נקודות שהביא ארבע אחרי החטאה אחת מהעונשין. מדד 26 וניצחון ב-18 כשהוא על המגרש. שחקן על.
מונטה קרלו תגיע לארץ
מכבי ידעה שהיא רוצה את מונאקו בהצלבה, ונלחמה על המקום החמישי כל הסיבוב השני. תזכרו את ההחלטה של הכדור האחרון של קטש בהפסד בקובנה, ואז בבית מול ריאל. שלמות של קבלת החלטות. הפנים של מאמן מונאקו שחקניו בדקה האחרונה הביעו הלם.
לזה הם לא ציפו. הם לא היו מוכנים מנטאלית, ולא חשבו שזה יכול לקרות. הם זכרו את המשחק האחרון, רק לפני שישה שבועות, בו הביסו את מכבי באותו אולם. אבל זו מכבי אחרת לגמרי.
מונאקו היא קבוצה שלא משפרת בהרבה את השחקנים. אובראדוביץ' לא מוסיף להם ערך. אין להם שלם ששווה יותר מחלקיו, והוכחה הכי טובה: מונאקו ניצחה במדד האיכות 79:77. אבל המדד הזה הוא סיכון המדדים האישיים, ובמדד הקבוצתי מכבי הייתה הרבה יותר טובה. ובנוסף, הכוכב של מכבי הרבה יותר טוב מהכוכב המתנגד.
מרגע שמייק ג'יימס לקח לבד את המשחק על עצמו, היה ברור שמכבי תנצח, גם אם זה יהיה קשה ומכוער. שחקן אחד לבד לא עז. ג'יימס החטיא שלשות לעייפה (1:5), סחט זריקות עונשין אבל החטיא גם משם (4:8), ובעיקר פגע במשחק הקבוצתי וגרם לחברים שלו להתייאש מוקדם. לא נוגעים, ולא יורדים. תזכורת: גם בולדווין היה כזה, אבל הוא השתנה לנו. זה לא מי שהיכרנו.
דינמיקה של סדרה
שיטת הסדרות ביורוליג עוזרת לאנדרדוג. אפשרות לגניבה במשחק 1 היא האפשרות העדיפה, והנה גם מכבי וגם פרטיזן עשו את זה. כשאתה משיג ספליט אתה חוזר הביתה לפחות בשוויון, ואז המשחק השלישי בביתך מכריע את הסדרה.
למכבי יש הזדמנות פז לנסות לגמור את הסדרה בשלושה משחקים, אבל קטש יהיה חייב לנהל את הכוח וחומצת החלב בשרירים. בולדווין ובראון שיחקו 30 דקות כל אחד, וצריך לנסות להוריד עוד קצת. אסור שאף שחקן ייפצע לפני החזרה לארץ. זה אפילו יותר חשוב מניצחון.
במשחק הזה ניצחה מכבי דרך הניסיון, המסורת של המועדון, רוחו של היועץ המקצועי, המנטאליות ההגנתית והשליטה בקצב. במשחק השני מכבי תצטרך לשחק כדורסל יותר איכותי כדי לנצח, כי מונאקו תבוא כמו חיה פצועה.
וכאן שוב יגיע נדבך המנהיגות של עודד קטש, שינהל את הסדרה כמו שניהל את חודש מרץ המופלא של מכבי בעונה הרגילה. יש קברניט, אפשר להפליג. חג שמח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו