בנוף הכדורסל הישראלי, ברייס וושינגטון הוא יוצא דופן. בניגוד לרוב הזרים שעוזבים לאחר שנה או שנתיים, הוא משחק כבר ארבע שנים בארץ, מתוכן בשנתיים האחרונות בהפועל גליל עליון הצנועה, אותה הוביל לפלייאוף בעונה שעברה והעונה לבית העליון.
ממוצעיו העונה מרשימים: 14.6 נקודות ו-8.2 ריבאונדים למשחק. עם תחילת המאני־טיים, והוא העניק ל"ישראל היום" ראיון מיוחד, בצל המצב הביטחוני ולקראת פתיחת הבית העליון, במשחק הערב (מוצאי שבת) מול הפועל תל אביב.
ברייס, איך אתה מתמודד עם המצב המתוח בצפון?
"עד שלא דיברו איתי על זה באימון בכלל לא הרגשתי את זה. עברתי פה כבר לא מעט ואני מרגיש כמו ישראלי, כך שזה לא מדאיג אותי כרגע".
אם יציעו לך לייצג את המדינה בנבחרת כמתאזרח, תסכים?
"כן, אשמח מאוד. אני מרגיש מזוהה עם המדינה. זו יכולה להיות חוויה מדהימה. ישראל עבורי זה בית, אשמח להחזיר לה".
המסלול שלך כזר לא אופייני לליגה בישראל.
"מתוך חמש השנים שאני משחק, ארבע בישראל, ועבורי ההישג הכי גדול זו היכולת לעזור לאנשים. אם אוכל להפוך אותך לאדם טוב יותר, בלי קשר לכדורסל, זה הישג בשבילי. כשאתה מנצח בחיים זה גדול יותר מאשר בכדורסל.
"מקצועית, לא חשבתי שאצא לאירופה, אבל למדתי לקבל את הדברים וליהנות מהדרך. תחילה נתניה נתנה לי את הבמה ועכשיו הגליל והתחברתי לישראל. המסלול הזה עשה לי טוב לקריירה".
היית מגדיר את עצמך כאנדרדוג?
"ללא ספק. לפני שלוש שנים אף אחד בישראל לא ידע מי אני, עכשיו אין אחד בליגה שלא יודע מי זה ברייס וושינגטון. השתפרתי כשחקן, אבל נשארתי אותו אדם. אני אוהב להיות האנדרדוג, בלי לחץ, ולהוכיח לאחרים מה אני שווה. לדעתי אני הסנטר הטוב בישראל ועם הגישה הזו אני עולה לשחק".
"ברק פלג? מאמן העונה"
אתה מרוצה ממה שגליל עליון עשתה בעונה הסדירה?
"בסך הכל אנחנו מרוצים ונמצאים במקום שרצינו. התקשינו בתחילת העונה בגלל סגל חסר, אבל מעולם לא הרגשנו לחץ. השינוי עם הזרים עשה לנו טוב. התחברנו והגענו לבית העליון, אבל המשימה שלנו לא הושלמה. אנחנו רוצים מקום באירופה ולהיות קבוצה שמתחרה על תארים".
איך היית מתאר את הקשר שלך עם המאמן ברק פלג?
"הוא מאמן מיוחד, ההגדרה למאמן של שחקנים. יש לנו קשר שחוצה את גבולות הכדורסל. לדעתי הוא צריך לזכות בתואר מאמן העונה. הוא לקח חבורה של שחקנים צעירים והוביל אותה לפלייאוף שנתיים ברציפות לצד קבוצות יורוליג, יורוקאפ וליגת האלופות. הוא צריך לקבל את הכבוד שמגיע לו".
אתה משחק ארבע שנים עם איתי מושקוביץ'. כמה רחוק הוא יכול להגיע?
"הוא אנדרדוג כמוני, ללא ספק השחקן שעובד הכי קשה. היו ימים שהייתי צריך להגיד לו שהוא יכול לנוח, זו רמת האהבה והמחויבות שלו למקצוע. איתי הוא כמו אח קטן בשבילי, וזיהיתי את הכישרון המיוחד שלו מגיל 19. אני לא מופתע מהפריצה שלו. אני מתחייב שבעוד שנתיים הוא יזכה בתואר ה־MVP של ליגת העל. הוא יכול בקלות לשחק ביורוליג".
התחיל מלמטה
ברמה האישית, היית רוצה להתקדם לאחת הקבוצות הגדולות בארץ?
"אם יתנו ליאת ההזדמנות, לא משנה איפה, אני תמיד אשקול אותה ברצינות".
ומה החלום הגדול שלך להמשך הקריירה?
"לשחק ביורוליג או ב־NBA. אני רוצה להמשיך להתקדם. התחלתי מהמקום הנמוך ביותר, אז אני רוצה לשחק תחילה ביורוקאפ או בליגת האלופות ולטפס למעלה. אעבוד קשה ואמשיך לחייך".
לצד זה, גליל עליון רוצה להשאיר אותך לעונה נוספת.
"זו ברכה בשבילי, זה אומר שאני עושה משהו נכון. עבורי המועדון הזה הוא הרבה יותר מקבוצת כדורסל, האנשים האלה הם המשפחה שלי, אני אוהב את המקום הזה. חשבתי על זה קצת, אבל אני עוד לא יודע, כי אני רוצה להיות מפוקס כולי בסיום העונה הזאת.
"אני רוצה לנצח, אני רוצה להוביל את המועדון הזה לגבהים חדשים, אני רוצה להשאיר מורשת. אני רוצה שנהיה בארבע הגדולות לפחות. אני רוצה שיזכרו אותי כמי שנתן את כולו ועזר למועדון להשתפר, בין אן אמשיך בו או לא. העובדה שהציעו לי הארכת חוזה עשתה אותי מאושר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו