כמעט שלוש שנים חלפו מאז שיחק טיירוס מגי לאחרונה על הפרקט בישראל במשחק רשמי, אך הקשר בין הגארד האמריקני לארץ הקודש נותר חזק. רק לפני שלושה חודשים הגיע מגי לישראל במסגרת פגרת הנבחרות.
רגע לפני יום הולדתו ה-34, הגארד שהיה לאחד השחקנים האהובים בהפועל חולון בעשור האחרון, התפנה לראיון מיוחד עם "ישראל היום" ונזכר בערגה בתקופתו בארץ. מביתו החדש-ישן באיטליה, שם הוא משחק כיום בקאנטו מהליגה האיטלקית השנייה, מספר מגי על עונת האליפות, חושף את השיחות עם חולון בקיץ שכמעט הבשילו לחזרה להיכל הטוטו, ומדבר גם על העתיד והיום שאחרי הכדורסל.
"אני וקאנטו לא שייכים לליגה השנייה באיטליה, והם הביאו אותי לכאן כדי להעלות אותם בחזרה לליגה הראשונה", פותח מגי את דבריו. "אני מתגעגע מאוד לישראל. לפני שלושה חודשים הגעתי לביקור בארץ. הזיכרון הכי טוב שלי מישראל הוא כמובן הזכייה באליפות עם הפועל חולון.
"זה היה הישג גדול למועדון לאחר הרבה שנים בלי אליפות, ועשיתי את זה עם ג'ו רגלנד, שהוא עד היום החבר הכי טוב שלי. זו הייתה שנה מדהימה, ולחולון יש מקום מיוחד בלב שלי. השארתי חותם בספרי ההיסטוריה של הפועל חולון וזה מאוד משמעותי עבורי".
בראייה לאחור, איך אתה מסכם את תקופתך בישראל?
"ישראל תמיד הייתה מקום מדהים עבורי. לצערי, לפעמים המלחמה הפריעה, אבל לי תמיד היה טוב בישראל. אלמלא המלחמה, הייתי צריך לשוב בתחילת העונה שעברה להפועל אילת, אבל היא טרפה את הקלפים.
"הייתה לנו קבוצה טובה, והיינו אמורים לפגוש את חולון בהיכל הטוטו למשחק הראשון של העונה, אך יומיים בלבד לפני פתיחת העונה המלחמה פרצה. התרגשתי מאוד לקראת המשחק הזה, וחיכיתי לשוב לחולון – לצערי, זה לא קרה".
תרצה לחזור לישראל בעתיד?
"אשמח מאוד לחזור לישראל בעתיד. זה כמובן תלוי סיטואציה, מאמן ושחקנים – אבל ארצה מאוד".
"אני עדיין עוקב"
למרות שעזב את ישראל לפני כמעט שלוש שנים, מגי ממשיך לעקוב אחר משחקי הליגה הישראלית ושומר על קשר קרוב עם ג'ו רגלנד וכריס ג'ונסון, חבריו לעונת האליפות בחולון.
"אני עדיין עוקב אחרי משחקים. לא הכל, אבל ראיתי שמכבי תל אביב זכתה בגביע המדינה לאחרונה. פגשתי לפני כמה ימים בפגרה את ג'ו רגלנד, הוא בא לבקר אותי באיטליה, ומבחינתי הוא השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו בישראל. אנחנו מכירים הרבה שנים, עוד מימי המכללות, ותמיד חלמנו לשחק ביחד ולזכות באליפות יחד. כששיחקנו בחולון, היינו אחד הצמדים הטובים ששיחקו בישראל בעשור האחרון".
בקיץ דיברת עם הפועל חולון והיית קרוב לחתום בקבוצה. מדוע לא הצטרפת?
"דיברתי עם חולון והייתי קרוב לחזור, אבל זו לא הייתה הסיטואציה הנכונה עבורי. לאחר כמה אליפויות בקריירה, למדתי להסתכל על סיטואציה ולחשוב מה יכול לקרות בעתיד. חששתי שזה לא יעבוד, והיו לי אופציות אחרות עדיפות. אני רוצה לזכות בתארים ולהיות משמעותי.
"הסתכלתי על הליגה, על מכבי תל אביב, הפועל תל אביב והפועל ירושלים, והבנתי שעם חולון יהיה מאוד קשה לזכות בתואר. האופציה באיטליה, בקבוצה עם היסטוריה מפוארת שרוצה לחזור לליגה הראשונה, קרצה לי".
אם תגיע בעתיד פעם נוספת האפשרות לחזור לחולון?
"לחולון יש מקום מיוחד בלב שלי, ולעולם לא אשכח את תקופתי שם. עד היום אני מקבל הודעות מאוהדי חולון שאומרים לי: 'תחזור לחולון, אנחנו צריכים אותך'. אשמח לחזור בעתיד".
"חלמתי לשחק ביורוליג"
לאורך הקריירה הארוכה שלו הגשים מגי חלומות רבים, אך דבר אחד לא הצליח להגשים, על אף שהייתה לו האפשרות. "זכיתי בשלוש אליפויות ושיחקתי בשבע מדינות שונות. אם יש דבר אחד שהייתי רוצה להגשים, זה לשחק ביורוליג. אנשים לא יודעים, אבל לאחר שזכיתי באליפות עם חולון, קיבלתי הצעה מבאיירן מינכן, אבל נולדה לי ילדה ובחרתי בסין כי הייתי צריך לדאוג למשפחה שלי".
בעוד כשבועיים יחגוג מגי את יום הולדתו ה-34. בגיל בו מרבית השחקנים מתחילים לחשוב על היום שאחרי, מגי מבהיר כי אין בכוונתו לתלות את הנעליים בקרוב. "פרישה? ממש לא. אני עומד לסיים את העונה ה-12 שלי כשחקן מקצוען, אני אהיה בן 34 בחודש הבא, אבל המטרה שלי היא לשחק עד גיל 41. אני לא מרגיש מבוגר, אני עדיין חזק ואתלטי, ומרגיש בן 26 מקסימום".
ביום שאחרי הכדורסל, היית רוצה להישאר בתחום?
"מאוד. ארצה להיות סוכן שחקנים או לעבוד בפיתוח שחקנים. גם אימון זו אפשרות עבורי – ארצה להיות מאמן. אם אהיה מאמן, ארצה לאמן בישראל יום אחד".
לסיום שולח מגי מסר לאוהדי הכדורסל בישראל ולא סוגר את הדלת על חזרה עתידית. "אולי יום אחד, שנה אחת בעתיד, אחזור לסגור מעגל. אני מקווה שאנשים יראו את הפרצוף שלי עוד פעם אחת אחרונה".
