מלכה לב צהוב: לא משנה איך העונה תיגמר, הייחוד של מכבי תל אביב יישאר

כשאתה מסיים גיל נוער, או להבדיל יוצא מקולג' ועובר לשלב המקצועני בקריירה שלך, יש לך ציפיות גבוהות. להישגים אישיים, לתארים, להיות הכי טוב שאתה יכול, להיות חלק מקבוצה מיוחדת. אבל סטטיסטית, לרוב השחקנים, הקריירה היא רצף של עונות מבאסות ולעיתים עצובות.

קבוצות פגומות שמפסידות הרבה, מאמנים לא מלהיבים שלא מלמדים ולא מתייחסים, וחברים לקבוצה שהם שחקנים רעים, אגואיסטים, וכאלה שאינם מבינים את המשחק. אולי פעם בקריירה, או לפחות פעם בהרבה שנים, אתה זוכה להיות חלק מקבוצה טובה, בריאה, מחוברת, ששחקנים נהנים לבוא לאימונים שלה, וגאים להשתתף במשחקים שלה. אחרי שאתה פורש, אתה נזכר בעונה עם הקבוצה ההיא, והלב שלך קצת משנה לרגע קצב, ועיניך מצטעפות קצת. 

בחודש האחרון התגבשה במכבי תל אביב קבוצה כזו, ולא משנה איך העונה תיגמר, בין אם תפסיד בסדרת הפלייאוף או תגיע לפיינל פור, הייחוד של הקבוצה הזו יישאר בלב השחקנים, המאמן, ההנהלה והאוהדים.

המפתח להצלחה הוא קודם כל הגורם האנושי. כשמכבי בנתה את הקבוצה הזו בקיץ היא התעקשה שכל השחקנים יהיו קודם כל אנשים טובים. אז אם אתם אלה שנהגו להשתמש במשפט: "עזוב, הוא לא שחקן ברמת יורוליג...", תחשבו על ג'ייק, ועל ג'ון די, ועל סורקין, שחקני יורוליג משובחים שמרימים את קבוצתם לגבהים, והיזהרו בדיבורכם. היחיד שקצת הראה סימנים של אגואיסטיות ועצבים הוא בולדויין, אבל הוא עבר שטיפה צהובה והפך להיות אחד מהחבר'ה. אתמול במשחק קצת ברח לו קצת הבולדווין, אבל השלם מרים ומשפר את חלקיו במקרה הזה. 

המפתחות להצלחה מנינו פעמים רבות העונה: חמישייה קבועה, מאוזנת, עם ג'ייק כהן כשמן מנוע שמייצר זרימה שוטפת במכונה. רוטציה קצרה ומהודקת שבה כל אחד יודע את מקומו (תשעה שחקנים חולקים את העומס, אבל אף אחד לא משחק כבר יותר מ-31 דקות).

חשוב להזכיר שההיררכיה הסתדרה בעיקר בגלל פציעות של שחקני מפתח (פויתרס, הולינס, אדאמס) שהקטינו את הרוסטר לגודלו הרצוי, וזו למידה חשובה אם רוצים לשחזר קבוצה כזו כבר מפתיחת העונה. שיתוף הכדור והנאה ממסירה כמו מקליעה (15 אסיסטים על אפס איבודים בחצי הראשון). התקפות מהירות ומשוחררות שמחזירות סל תוך חמש שניות והולכות בתבונה לשחקן החם (אתמול סורקין). 

השיפור בהגנה ובריבאונד הוא תהומי, ואם מכבי הייתה בפתיחת העונה קבוצת ריבאונד ההגנה הגרועה בהיסטוריה של היורוליג, אתמול היא סיימה עם 34:3 מתחת לסל שלה. ואם בסיבוב הראשון מכבי הייתה מגיעה לסוף רבע עם עבירה אחת, הרי עכשיו כשיש אמון, שחקנים מקריבים עבירות עבור הקבוצה.

רגע מכונן: לקראת סוף הרבע השני מכבי במומנטום, ג'ייק כהן מבצע עבירה קשה על ברנדון דיוויס ומוודא שלא יקלע. זו העבירה השלישית של כהן, והוא בקלות היה יכול לחשוב על הדקות שלו ולהימנע מהפאול. אבל ג'ייק הוא סמל המהפכה של מכבי, ועושה את הפאול, ודיוויס מחטיא את שתי הקליעות, וג'ייק עולה בחמישייה בחצי השני. אם תרצו, הסיפור כולו.      

וכמובן שלא הכל יילך חלק. מסינה ומילאנו תמיד חכמים ותמיד נלחמים, ואחרי אפס איבודים בחצי הראשון המכבים מתחילים לאבד את הכדור ואת הראש. והנה מבחן הלחץ הממשי כשפער יורד ל 6. איך מגיבים? האמת, יש עוד על מה לעבוד, וטוב שכך. המשחק השוטף מוחלף בכדררת, היליארד עושה מה שהוא לא יודע, בולדווין לא מצליח לעשות מה שיודע ומתעצבן, ובראון מנסה להציל את המולדת לבד.

שלא נשכח מאיפה הגענו לכאן. דווקא ברגעים האלה חייבים משחק מסירות שוטף, וג'ון די עושה את זה הכי נכון סוגר ענין. קפטן שדואג קודם כל לקבוצה שלו. ולמאמן שלו. 

לעודד קטש חלק גדול בהתגבשות של היהלום הצהוב. האופי, השקט והמקוריות שלו מייצרים השראה. הוא מאפשר לשחקנים להתבטא ולהתקדם בתוך המסגרת, וכופה מעט מאוד. אולי בגלל זה לקח קצת יותר זמן. אבל זה יותר בריא ויותר נכון בדרך הזו. מצידו הוא חושב קדימה ומשאיר את היליארד על המגרש כי הוא יודע שבסדרת ההצלבה הוא יצטרך את הידית שלו.

מאזן היורוליג של קטש על מסינה: 3:0. אבל לפני המשך החוויה האירופאית, מכבי תיסע לירושלים לפגוש קבוצה שגם לה יש עונה מרגשת. עם כל הכבוד ליורוליג, מעמדו של מאמן מכבי תל אביב נקבע לפי הצלחותיו המקומיות. ואחרי הפסד הגביע, מכבי וקטש חייבים לתת הצהרה רמה מול הנמסיס האדום. שלוש הגדולות של הכדורסל הישראלי מעניקות לנו העונה חווית כדורסל אירופאית ומקומית. רק שימשיך. 

"אי שם, הרגע הזה נרשם, 

נרשם, כי זה רגע ממש מושלם, 

מושלם, רק שימשיך ולא ייתם".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

(רגע לא פשוט, אהוד מנור)