הטיסה חזרה
קריירה של כדורסלן מקצוען עמוסה לרוב (אם אתה לא לוקה דונצ'יץ') בלילות עצבניים ומבאסים. לא התלבשתי, לא שיחקתי, שיחקתי רע, לא פגעתי, המאמן לא מחזיק ממני, נפצעתי בקרסול, קרעתי את השריר, הפסדנו על הבאזר, לא עשינו פלייאוף, אין לי חוזה, יש לי קורונה. המוח רווי במחשבות שליליות, והזמזומים האלה קורעים אותך, בעיקר בחזרות ממשחקי חוץ, ובוודאי בטיסות חזרה כשאתה במסגרת בינלאומית. ולכן השעות הכי טובות בשבוע הדחוס של מכבי תל אביב היו בטיסה של הביתה מספרד, עם ההקלה האדירה, השמחה הכנה והחיזוק החיובי מהניצחון בוולנסיה.
ומה שהופך את זה למתוק יותר היא העובדה שזה נגמר בנקודה הפרש. כל כך קרוב להיות הפוך, ואז הטיסה השמחה הייתה הופכת לטיסת אבלות ובאסה. אבל הנה מריצים דאחקות בצ'ק אין, מורידים דרינק במטוס, נכנסים לאתרים ולרשתות החברתיות ונהנים מהפוסטים והכתבות, ורואים שחזרנו לשמינייה, ושיש ניצחון כפול מאוד משמעותי על מתחרה ישירה על מקום הפלייאוף. ואז אפילו מצליחים לישון במטוס הצפוף. יש רגעים שפשוט חייבים ליהנות מהם, כי הם קורים במשורה, ונותנים דלק להמשך הדרך. וניצחון גדול על אדמת ספרד הוא סיבה למסיבה. פארטי און.
הלמידה מברצלונה
המשחק בוולנסיה היה כמעט תעתיק מדויק של ההפסד בברצלונה, 48 שעות קודם. פתיחה חלשה עם חמישייה לא מתואמת, חילופים שקצת מסדרים ומאזנים, נפילה עד למחצית וירידה בפיגור להפסקה, שיחת מוטיבציה והתאמות שאחריהן רבע שלישי מופלא שמביא ליתרון דו ספרתי ואז נכחד ליתרון קטן, ורבע רביעי מבולגן וסוער. רק שהפעם זה נגמר בניצחון קטן ומתוק. ואת ההבדלים אפשר לייחס לעובדה שלוולנסיה אין את הכלים של ברצלונה, ובטח לא את הניסיון של וסלי, היגינס וסאטורנסקי. וגם לעובדה שקטש הרחיב את הרוטציה באופן שהוריד עומס מבולדווין ומרטין, ששיחקו רק 25 דקות במקום 33. ולזה שסוף סוף ג'ון די מקבל את הביטחון לזרוק ולקלוע שלשות באחוזים מופרעים. ולשופטים שהפעם לא היו גרועים לשני הכיוונים. אפשר לומר את כל זה, והכל נכון... א ב ל ....
אבל האמת, שהיה כאן המון מזל ועזרה מפורטונה. עוד שני סנטימטרים שמאלה, והכדור של כריס ג'ונס נכנס, ומכבי מפסידה, ומסיימת שבוע של שלושה הפסדי חוץ, והיא מחוץ לשמינייה, והלחץ היה מפוצץ את הסיר. ואז כל האמור למעלה שאכן קרה, היה מתפרש כמקריות, והיינו מחפשים את נקודות התורפה ומה צריך לתקן. והיפה בעניין, שמותר וחייבים לתקן גם אחרי ניצחונות, ולמכבי יש הרבה מה ללמוד מהמשחק הזה, למרות הטיסה הכיפית הביתה. והכל מתחיל בעבירה השנייה של בולדווין, כבר בדקה ה 5. כי זה האירוע שחולל את כל השינוי בגישה, והביא בסופו של דבר לניצחון.
קפץ לו הבולדווין
עודד קטש מאמין שוויד בולדווין רכז. זוהי זכותו המקצועית, למרות שאיני מסכים איתה, וגם המספרים לא מסכימים איתה. מכבי שיחקה טוב בהתקפה רק כשמישהו אחר הוביל את הכדור. גם אם זה אדאמס או ג'ון די ורק העבירו את החצי ומסרו לו, זה שינה לגמרי ושיפר באופן קיצוני את היכולת של בולדווין לייצר לעצמו ולאחרים. ההרכבים בהם בולדווין גארד יחיד עם עוד ארבעה פורוורדים היו רעים למכבי, גם כי לבולדווין לא היה מי שיעביר את החצי, וגם כי יתרון הגובה לא תורגם לשום דבר ממשי. אבל העבירה השנייה הטיפשית שלו כשלעצמה אילצה את קטש להעמיק את הרוטציה ולהעלות את יפתח זיו כבר בקבע הראשון, ואת רפי מנקו ל 8 דקות משמעותיות בחצי השני. 12 דקות של שחקני הגנה, קבוצה ואנרגיה, שהרחיבו את הרוטציה והקלו על השרירים בסיום. בולדווין היה רגוע ויציב לאורך כל המשחק, ואפשר לומר שיחס המהלכים הטובים לשטויות השתפר מ 1:2 ל 1:4. בעיקר נזכור לו את איבוד הכדור ההזוי 4 שניות לסיום, כשמכבי ביתרון, אין אף אחד מסביבו, והוא מוסר ביד אחת מכדרור ללא צורך לכיוון הספסל. זה היה קצת מעבר לתקרת הריכוז שלו. אבל כריס ג'ונס שמר על השפיות הכוללת. לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הכדור שלו היה נכנס, ומכבי מפסידה, והכל על השטות של בולדווין.
איכות הכדורסל
קטש מתמיד בלהרכיב חמישיות לא טובות לאורך כל העונה. בפתיחה עם חמישה זרים בלי שחקנים מאזנים, ההמשך עם החמישייה הגבוהה נטולת הגארדים שלא הביאה לשינוי, וכך מכבי חיה רוב המשחק מכדורי זבל, חדירות אישיות של בולדווין, שלשות במהלכי יחיד של ג'ון די ובעיקר ריבאונד התקפה. לא באמת כדורסל, כשההגנה לא מצליחה להתמודד עם פיק אנד רול פשוט. לזכותו של קטש שהוא מצליח לייצר מוטיבציה בנאום המחצית שלו, רק שאולי כדאי לעשות את זה בפתיחה המשחק, ולא ליפול לפיגור כל פעם.
למכבי יש מעט מאוד תרגילים בהתקפה, אם בכלל, והכל מבוסס על תנועה חופשית ובעיקר כדררת של בולדווין. זה לא מספיק טוב כי לפעמים חייבים סל, ולכן שחקן קלאסי כמו היליארד לא מסוגל למצוא קליעה, ובונזי קולסון שנמצא בכושר עילאי נאלץ לקושש ריבאונד התקפה וכדורים אבודים כדי לזרוק לסל. הבחירה בבריימו על פני ג'ייק כהן לא מוכיחה את עצמה, למרות הגיוון היחסי של בריימו בהתקפה. בדקות של בריימו אמש מכבי הפסידה ב 11. ג'ייק כהן חשוב מאוד לקבוצה וזו הטעות הגדולה ביותר של קטש. וגם הגנת החילופים האוטומטיים שמייצרים חוסר אגרסיביות וחידלון. גם כשמותר להחליף לא צריך לעשות את זה על כל שינוי עמדה. זה מביא למיס - מצ'ים מיותרים, אפילו בהרכב הגבוה.
ועכשיו, מה עכשיו?
אבל כפי שנכתב למעלה, איזה כייף לנסות לתקן אחרי ניצחון. וזה מה שצריך לקחת קודם. אז לתקן קצת, ולהרחיב את הרוטציה גם בלי בעיית עבירות של בולדווין, ולתת לג'ייק כהן חזרה את המקום בחמישייה. וכפי שטענתי בפודקאסט חיובים אתמול – הדבר הכי טוב שמכבי תל אביב יכולה לעשות עכשיו זה להכריז על הארכת חוזה לעודד קטש גם לעונה הבאה. זה ייתן ביטחון ויציבות ומעמד שונה למאמן מול השחקנים. אבל גם אם לא, יש לעודד שבוע לעבוד ולתקן ולסדר, להכניס מסמרים ונוצות, ולנצח את הכוכב האדום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
