אירוע נדיר בכדורסל שלנו. הערב (19:30, ספורט 5 פלוס) ייערך מפגש כל־ישראלי במסגרת שלב הטופ 16 בליגת האלופות של פיב"א. הפועל חולון תארח את ירושלים בהיכל הטוטו למפגש בין ישראליות במפעל אירופי - אירוע נדיר יחסית שנערך רק פעמיים בעבר, באחרונה מביניהן לפני 12 שנה.
לפני העימות הישראלי המסקרן הזה ערכנו השוואה מקצועית בין שתי המתמודדות, וגם ממנה ניתן לראות שהעסק שקול במיוחד.
רכז: ג'ו רגלנד - ספידי סמית'
ג'ו רגלנד הוא אחד המועמדים הבכירים לשחקן העונה במפעל, ורק אתמול זכה פעם נוספת להיבחר בחמישיית החודש, ולשחקן החודש בפעם השנייה העונה. הוא מלך האסיסטים של המפעל (11.3 למשחק), בהפרש גדול מהמקום השני (8.8) ומדורג שלישי במדד משוקלל. הרכז הוא בעל הבית הבלתי מעורר של הסגולים על המגרש, ובעונתו השנייה בחולון כבר חתום על הישג בזירה האירופית - עלייה לפיינל פור, לצד אליפות במסגרת המקומית.
מהצד השני, ספידי סמית' הוא מנהל המשחק המרכזי של דז'יקיץ' על המגרש, אך במובנים מסוימים הוא עדיין לומד את הקבוצה והוא לא יציב לעומת יריבו, בטח בפן ההתקפי. סמית' הוא שחקן סולידי שתורם באופן משמעותי גם במשחק ההגנה, אך לעומת יריבו לעמדה, השפעתו על הקבוצה קטנה יותר.
שורה תחתונה: יתרון לחולון.
קלע: סי.ג'יי האריס -קאדין קרינגטון
האריס חזר רק לפני כמה שבועות מפציעה ארוכה שספג בטורניר גביע ווינר שהגבילה אותו לשלושה חודשים, אבל הוא נכנס מהר לעניינים. הוא סולידי ונותן המון איזון ושקט למשחק של חולון.
מנגד - קרינגטון, שעולה בקביעות מהספסל, הוא העוגן וכוח האש ההתקפי של ירושלים, ושחקן האחד־על־אחד המוכשר ביותר בקבוצה, כזה שמסוגל לייצר סל מהיר בזכות יכולת אישית כשהמשחק הקבוצתי תקוע.
שורה תחתונה: יתרון לירושלים.
סמול פורוורד: כריס ג'ונסון - ליוואי רנדולף
שני שחקנים מאוד מרכזיים, גורמים מייצבים כל אחד בקבוצתו. הדבר הראשון שהם מביאים לפרקט זה את משחק ההגנה. השוני הוא שג'ונסון נע בין עמדות הפורוורד, ואילו רנדולף מבוסס יותר על יכולתו מחוץ לקשת.
ג'ונסון הוא העוגן ההגנתי של האלופה והשומר הטוב ביותר של גיא גודס, כזה שמסוגל לשמור על ארבע ואפילו על חמש עמדות במשחק. שני השחקנים ניזונים משיטה ומשטף בהתקפה, ולא מרבים לכפות את עצמם על המשחק ההתקפי, אך התרומה היציבה של ג'ונסון וחשיבותו לקבוצה בשני צידי המגרש נותנות לו את היתרון.
שורה תחתונה: יתרון לחולון.
פאוור פורוורד: היידן דלטון - מארקס מייריס/סים־סנדר ונה
העמדה המתחלפת של ירושלים. הלטבי מייריס והאסטוני ונה חולקים ביניהם את עמדה מספר 4. בליגה אחד מהם נשאר בחוץ, ובמסגרת האירופית שניהם יכולים לשחק. מייריס הוא יותר שחקן פנים, ונה הוא קלע שלשות. דלטון, שנמצא בכושר מצוין, הוא קלעי שלשות פנטסטי, והמפתח אצלו הוא כמה יתרום באספקטים נוספים.
שורה תחתונה: יתרון לחולון.
סנטר: מרווין ג'ונס - זאק הנקינס
העמדה שבה יש לירושלים עליונות ברורה. זאק הנקינס הוא הסנטר הטוב בליגה. הוא שחקן שגורם להגנה להתכווץ סביבו, והוא פיזי יותר וריבאונדר טוב יותר מיריבו. היתרון של ג'ונס הוא יכולת הקליעה שלו מחצי מרחק.
שורה תחתונה: יתרון לירושלים.
הישראלים
מהצד של חולון - ניב משגב, פרדי בורדיון ושון דאוסן. בירושלים - אור קורנליוס, עוז בלייזר, איתי שגב ונועם יעקב. לשתי הקבוצות אין אף ישראלי שסוחב את הקבוצה.
שורה תחתונה: שוויון מוחלט.
מאמן: גיא גודס - אלכסנדר דז'יקיץ'
דו־קרב מעניין על הקווים. לגודס יש יתרון כי הוא רץ שנה שנייה עם אותו בסיס שחקנים. במקרים רבים הקבוצה משחקת על אוטומט, אך הבעיה היא שיש לה תחתיו יותר מדי
עליות וירידות.
דז'יקיץ' בעונתו הראשונה בקבוצה. הוא מפגין שליטה מלאה והעמיד את קבוצת ההגנה הטובה בליגה, וירושלים מאוד מסודרת וממושמעת.
שורה תחתונה: דז'יקיץ' ניצח העונה כמעט בכל משחק חשוב.
מסורת
עד לפני כמה שנים, ירושלים היתה הקבוצה הכי מצליחה אחרי מכבי תל אביב במפעלים האירופיים. בשנים האחרונות התמונה התהפכה. חולון הלכה עקב בצד אגודל בגביע האלופות, עד שהגיעה בעונה שעברה לפיינל פור, דבר שירושלים עדיין לא עשתה במפעל הזה.
שורה תחתונה: יתרון לחולון.
המפתח: קצב המשחק
חולון היא קבוצת ההתקפה הטובה במפעל עם 91 נקודות, ושנייה באסיסטים עם 23. המפתח שלה הוא משחק ריצה ושלשות, שאותן היא קולעת ב־41%. המפתח אצל ירושלים הוא הפוך. היא סופגת 75 נקודות לעומת 85 של יריבתה. משחק התקפי - ניצחון לחולון. קצב נמוך - ניצחון לירושלים.
