בסגל של נבחרת איטליה יש 26 שנות אן.בי.אי: דנילו גלינארי (7), אנדראה ברניאני (9) ומרקו בלינלי (8) משחקים שם כבר שנים, וכך זה יהיה גם לפחות בעתיד הקרוב. לואיג'י דאטומה (פצוע ולא ישחק מחר) היה שם בשנתיים האחרונות (דטרויט ובוסטון), אבל העונה הוא יחזור לאירופה לאחר שחתם בפנרבחצ'ה הטורקית.
פרט לנבחרת הצרפתית, אין באליפות אירופה הנוכחית בצרפת נבחרת עם ייחוס כזה לליגה הטובה בעולם. ההבדל הוא ששחקני האן.בי.אי הצרפתים גם מופיעים בקביעות בנבחרת וגם רשמו הישגים ותארים. לעומתם, החבורה האיטלקית לא הופיעה בקביעות בשורות הדגל האדום־לבן־ירוק וגם לא הביאה דבר עד עכשיו.
זו הנבחרת הכי מוכשרת של איטליה זה שנים רבות. מלבד ברניאני (ברוקלין), גלינארי (אולי השחקן הטוב ביותר עד עכשיו באליפות, עם יותר מ־20 נקודות למשחק), שמשחק בדנבר, ובלינלי (סקרמנטו), יש לאיטלקים את אלסנדרו ג'נטילה (מילאנו), שאם רק היה רוצה כבר היה באן.בי.אי, ואת דניאל האקט, רכז מוכשר מאוד אבל לא יציב, שנמצא על הגבול בין אירופה לליגה הטובה בעולם (ישחק העונה באולימפיאקוס). בצירוף שחקני הקו השני (פייטרו אראדורי, אנדראה צ'ינצ'יאריני, אקילה פולונארה וניקולו מלי), ליריבת ישראל מחר יש חבורה מלאת כישרון. זה הוביל לתחושה אופטימית במחנה האיטלקי, למרות הזיכרון מהאליפות ב־2011, אז איטליה לא העפילה לשמינית הגמר ואף הפסידה לישראל בשלב המוקדם.
אם לישראל יש התקפת המשולש (גל מקל, עומרי כספי, ליאור אליהו), ששווה 50 נקודות למשחק, לאיטליה יש את התקפת המרובע (שלושת שחקני האן.בי.אי וג'נטילה), ששווים יחד 70 נקודות למשחק, בעוד ישראל קולעת בממוצע עד עתה 75 נקודות למשחק. איטליה היא קבוצה ההתקפה השנייה בטיבה באליפות (כ־87 נקודות למשחק), ובכל משחקיה התוצאה היתה גבוהה. היא מתבססת הרבה על הזריקה משלוש ולוקחת 24 כאלה למשחק לעומת עשר של ישראל.
את כל חבורת הסטארים הזו מדריך סימונה פיאנג'יאני, מכר ותיק של הכדורסל הישראלי. הוא אימן יותר מעשור בסיינה (שש שנים כמאמן ראשי) בהצלחה לא מבוטלת, אבל אחר כך כשל בפנרבחצ'ה. הרקורד שלו מול קבוצות ישראליות לא לטובתו, וזכור ההפסד בחצי גמר הפיינל פור מול מכבי ת"א ב־2008 (אחרי שסיינה הובילה בהפרש גדול) וניהול משחק שערורייתי בהפסד הביתי להפועל ירושלים בשלב המוקדם של יול"ב קאפ עונה לפני כן.
איטליה רעבה ומשוועת להישג בינלאומי רציני. היא היתה אלופת אירופה ב־1999, זכתה בארד ב־2003 ובמדליית הכסף באולימפיאדת אתונה ב־2004. אבל מאז, כלום. האם זה ישתנה מחר, על חשבון ישראל?
