צבע את הקשת באדום

תאודוסיץ': "עכשיו אעבוד עוד יותר קשה כדי להמשיך לזכות" // תאודוסיץ': "עכשיו אעבוד עוד יותר קשה כדי להמשיך לזכות"

1. אין דבר מספק יותר מניפוץ תדמיות. כל אלפי שעות האימונים והמשחקים בקריירה של מילוש תיאודוסיץ', הזכייה באליפויות אירופה עם הקדטים, הנוער והעתודה של סרביה, שני גביעים ביוון, אליפויות ברוסיה וב־VTB, מקום שני באליפות העולם, חמישיית יורוליג, MVP יורוליג, חמישיית הטורניר באליפות העולם, MVP ב־VTB, שחקן השנה של פיב"א אירופה, לא הספיקו. הציבור הטהרני, שיודע להציב סטנדרטים גבוהים לאחרים, דרש וקיבל את ליטרת הבשר שלו - אליפות יורוליג.

אולי היה זה חוסר מודעות, אולי היתממות נאיבית, אבל המשפט של תיאודוסיץ' בראיון לאחר הזכייה אסף את כל הביקורות שהופנו כלפיו בשנים האחרונות ועטף אותם בעטיפה ילדותית, כמו צלופן סביב סוכרייה על מקל, ונשמע כאילו נלקח מרצפת חדר העריכה של הסרט "טיפשים ללא הפסקה". תיאודוסיץ', פניו חתומות, מאופרים בזיפים, ידו מנסה להתאים ללא הצלחה את כובע האליפות לפדחתו, אמר בעיני עגל: "לא ידעתי שזו כזו הרגשה נהדרת לזכות בתואר הזה, עכשיו אעבוד עוד יותר קשה כדי להמשיך לזכות".

הוא לא ידע, מילוש, פשוט לא ידע, שזכייה בתארים גורמת להרגשה נהדרת. הוא פשוט היה בטוח שבסיום משחקים על תואר הולכים הביתה וחוזרים בפעם הבאה. לאוזניים רגישות זה נשמע כמו אפיון של טיפשות, חזרה על אותה פעולה מבלי להבין אותה, אבל עכשיו המעגל נשבר, באר הנפט של התארים שיגרה זרנוק אל על וצבעה את הקשת באדום. תיאודוסיץ' קיבל עזרה, בעיקר מננדו דה קולו, שקיבל ממנו כדור לסל קריטי, אחרי שתיאודוסיץ' נתקע, וגם עזרה מוויקטור חריאפה, שגייס את גופו המתפרק לניתור אל זריקת המשך שכפתה הארכה - אחרת מילוש עדיין לא היה יודע איך זה מרגיש לזכות.

2. לא ברור איך מישהו יכל היה לרצות שקוצ'ה לבוראל או קובאן יתגנבו לגמר היורוליג ובכך יימנע מאיתנו המפגש בין הגנן אוברדוביץ' למלפפון איטודיס. אוברדוביץ'. הוכיח את האימרה שאין לקנא בתלמידים או בילדים שלך, והגוזל שעף מקינו הרחיק טוס ובהצלחה מרובה.

אוברדוביץ'. הוכיח את האימרה שאין לקנא בתלמידים // צילום: אי.פי.איי

במשחק ההגדרות החמקמק על מהו "כדורסל נכון", אם אפשר בכלל להגדיר אותו, נדמה שהקבוצות שלהם נראו הכי קרובות להגדרה של כדורסל סיסטמתי ומאורגן, המצליח להביא לידי ביטוי יתרונות יחסיים של כישרון או גודל, נותן למאמנים הרגשה של שליטה ולשחקנים הרגשה של ביטוי עצמי.

זו סימביוזה עדינה שנבנית עם חוקיות מאוד קשוחה במסגרת וגמישות בפרטים. קייל היינס ולואיג'י דאטומה הם דוגמה קלאסית לכך. אבל עניין אחד לא משתנה: שתי דקות אחרונות במשחק צמוד הן פלנטה אחרת, אז באים לידי ביטוי אופי, קשיחות והרגלים. הפעם זה נפל בצד של איטודיס, לאוברדוביץ' מלוא הטנא ממשחקים כאלה.

3. המעבר בעונה הבאה לשיטת ליגת הכל בכל ביורוליג נראה נכון ומסקרן. אבל הפיינל פור חייב להיכחד וידגיש עוד יותר את אומללותו וחוסר ההיגיון שבו.