כשאורי אלון הקים את Compass לפני שלוש שנים, הוא הצהיר שהוא הולך לשנות את שוק הנדל"ן בארה"ב עם טכנולוגיה חדשנית. לאחר שמכר חברות לגוגל ולטוויטר, היזם נכנס הפעם לתחום חדש וקשה, עולם הנדל"ן האמריקני, שנשלט אז בידי גופים ותיקים, חזקים וממסדיים שנהנו מאחיזה בלעדית. נשמע לכם מוכר?
שלוש שנים קדימה, וגם עם הפועל ירושלים הצליח הבעלים להסתכל בלבן של העיניים של הגוף החזק ביותר בכדורסל הישראלי, מכבי ת"א. אבל כמו בכל הצלחה - בעסקים או בספורט - תמיד מגיעים משברים. "כשהאליפות מוכרעת במשחק אחד הכל יכול לקרות, כולל מה שהיה בגמר", אומר אלון (36) על אובדן התואר בישראל לפני שבועיים, "אני גאה מאוד בעונה שעשינו בארץ, היינו מקום ראשון כמעט כל השנה והדומיננטיות שלנו בליגה היתה בלתי מעורערת. לא היתה קבוצה בליגה שלא היה לנו מאזן חיובי נגדה, והבטחנו את המקום הראשון חודש לפני סיום הליגה. בערב האחד הזה ראשל"צ היו יותר טובים".
ההחלטה להיפרד מדני פרנקו היתה קשה?
"היינו חייבים לעשות שינוי כדי להגיע לרמות שאנחנו רוצים באירופה ולהביא מאמן שכבר היה שם ויודע איך להגיע לשם. אני מאוד מעריך את דני והוא לא קיבל מספיק קרדיט על מה שהוא עשה. הוא הפך את הפועל לקבוצה הכי דומיננטית בליגה והיה גורם מכריע באליפות. כל אוהד צריך לזכור את זה. אני נפרד מדני עם הרבה מאוד הערכה ואני בטוח שהוא יצליח בהמשך הקריירה שלו".
אם הוא היה מביא אליפות נוספת, הוא היה נשאר?
"קשה לי להגיד. ההחלטה הזאת היתה קשה גם ככה, ואם היינו לוקחים עוד אליפות זה היה עוד יותר קשה. בספורט לתוצאה הסופית יש משמעות כבדה, כך שאני באמת לא יודע מה הייתי מחליט אם התוצאה היתה אחרת".
פיאניג'אני (אתמול בנתב"ג): "במזג-איטלקים מאוד קרובים לישראלים" // צילום: דני מרון
רעב איטלקי
אחרי עונת בכורה שבה ירושלים הגיעה לרבע גמר היורוקאפ, הגיעו שנתיים לא טובות בזירה האירופית ואלון נחוש לשנות את התמונה. הוא הביא את ההפך הגמור מפרנקו: סימונה פיאניג'אני בן ה־47, המאמן האיטלקי המעוטר. "ההגעה שלו לישראל היא תעודת כבוד אמיתית", הוא אומר, "מכל המאמנים שדיברנו איתם, והיו הרבה, הוא הכי התאים לנו, בעיקר בגלל הרקורד העצום שלו. הוא התאים לנו גם מבחינת המזג - איטלקים מאוד קרובים לישראלים. מבחינת פילוסופיית אימון, הוא הוכיח שהוא יכול לטפח שחקנים רגע לפני הפריצה שלהם".
אבל עושה רושם שהמניה שלו בירידה. בטורקיה הוא נכשל ביורוליג ולא אימן קבוצה כבר שלוש שנים.
"אני לא מסכים. בטורקיה, לפני שהוא עזב, הוא לקח גביע והשאיר קבוצה במקום הראשון. אל תשכח שהוא אימן את נבחרת איטליה עד השנה האחרונה. יש לו שוק חם והיו קבוצות נוספות שרצו אותו, כך שממש לא הייתי ממעיט בערכו. הוא נחשב לאחד המאמנים הבכירים בשוק, ובצדק. כמה מאמנים אתה מכיר שלקחו שש אליפויות רצוף? תחשוב כמה זה קשה להצליח לשמור על רמת הרעב במערכת שלוקחת עוד אליפות ועוד אליפות. אצלנו בארץ אוהבים לדבר על ירידת מתח אחרי אירופה, או אחרי הדחה מהגביע. אני מאמין שאצלו יהיו פחות, אם בכלל, ירידות מתח".
היו לו בקשות מיוחדות, מבחינה מקצועית או תקציבית?
"ממש לא. הוא יודע מה התקציב, שיהיה דומה לזה שהוא עבד איתו באיטליה. המטרה שלו היא לזהות את השחקנים שיתאימו גם לאירופה וגם לארץ. המנטרה שלו למצוא את השחקן הרעב שיטרוף את הפרקט כל ערב, והוא לא נותן הנחות. ייתכן שהשחקנים שיבואו יהיו יותר אירופאים ופחות אמריקנים, כאלה שיוכלו להתאים לסגנון שלו. אחרי שהצלחנו בארץ, עכשיו זה זמן אירופה".
.jpg)
עם פרנקו. "נפרד ממנו עם הרבה הערכה" // צילום: אלן שיבר
דונטה סמית', לאן?
הדגש של פיאניג'אני על הרעב מחזק את ההערכה שדונטה סמית' לא ימשיך בקבוצה. השחקן מוערך מאוד בירושלים ואהוב מאוד על ידי אלון עצמו, אבל יש בקבוצה מי שמטיל ספק ברמת הרעב שלו. "דונטה הוא החתמה שאני מאוד גאה בה ואחד הדברים הכי חשובים שעשינו", אומר אלון, "הוא הצליח לשנות באופן מהותי את היחס של הפועל לווינריות, והיה לו חלק ענק בזכייה באליפות ובדומיננטיות המוחלטת שלנו, כולל השנה, למרות אובדן האליפות. הוא הביא את ה'קילינג אינסטינקט' והיה כלי חשוב בהורדת הקוף מהגב. יש לנו אופציה בחוזה לעוד שנה ומבחינתי הוא ממשיך, אלא אם כן הצוות המקצועי ימליץ אחרת, ואז נצטרך לדון בנושא".
האם אתה שותף לדעה הרווחת שיש מצוקת ישראלים טובים בשוק?
"לא הרבה השתנה בשנים האחרונות מבחינת היצע. אחד הדברים שמאוד הפתיעו אותי אצל פיאניג'אני זה הידע שלו בכדורסל הישראלי, הוא הכיר שחקנים שהופתעתי לגלות שהוא מכיר. הוא מאוד אוהב את ההתפתחות של בר טימור ואני מאמין שנצרף עוד ישראלי בכיר אחד, אם לא יותר".
זה מביא אותנו להופעה של יותם הלפרין וליאור אליהו בגמר. התאכזבת?
"יותם שיחק מדהים ברצף הניצחונות שלנו והיה גורם חשוב בהשגת יתרון הביתיות. ליאור היה ה־MVP הישראלי העונה. בגמר עצמו, כמו שאר הקבוצה, הם לא התעלו לרמה שציפיתי מהם. גם סטף קרי לא היה טוב במשחק מספר 7, אז הוא פתאום שחקן לא טוב?"
אם נעשה הקבלה להייטק, נניח שהיו לך שני מתכנתים בכירים שפיקששו בגדול במוצר הכי חשוב שלך. מה אתה עושה איתם?
"הייתי מנסה להבין מה גרם להם להיכשל, אבל הדבר האחרון שהייתי עושה זה להאשים את המתכנתים עצמם, כי אם הם ידעו לקודד אתמול, הם יידעו לקודד מחר".
אם היית יכול לחזור אחורה, היית נוהג אחרת עם ברייסי רייט? לא היה עדיף פשוט לתת לו את התוספת שביקש כדי לשמור על אחד הגארדים הכי טובים שהיו כאן?
"ברייסי קיבל בונוס מיוחד ויפה על ההופעה המצוינת שלו בגמר בשנה שעברה. בקיץ שעבר כמעט כולם אמרו לי לא להשאיר אותו, אבל אני רציתי אותו איתנו. היחסים שלי איתו היו מצוינים. הבעיה איתו לא היתה כספית, אלא יותר העניין של העלייה מהספסל. היה לו קשה עם החוק הרוסי, ומקצועית הוא לא מצא את מקומו. אחרי כל מה שהיה עם סין הוא התקשר אלי במיוחד והתנצל, כי הוא ניצל את האמון שלי בו. אני לא מאשים לא אותו, לא את גיא הראל ולא את דני פרנקו. אין כאן מישהו שטעה, אלא סיטואציה לא אידיאלית".
מי שהיה אמור לפתור את סוגיית ברייסי היה גל מקל. בקיץ ניהלתם מו"מ אבל באמצע העונה הוא הלך למכבי בלי פייט מהצד שלכם. למה בעצם?
"זה נכון שבקיץ היו מגעים, אבל במשך השנה לא ניסינו להביא אותו. לא כי אנחנו לא מעריכים אותו, אלא כי היתה סיטואציה שזה פחות התאים לנו עם השחקנים שכבר היו בסגל".
הלפרין ואליהו. איכזבו בגמר // צילום: אודי ציטיאט
פיב"א? לא סוגר את הדלת
בינואר השנה היה נדמה שאירופה מתקרבת למפץ הגדול. ירושלים הפכה לתומכת אקטיבית בליגת האלופות של פיב"א, והיה נדמה שארגון הכדורסל הוותיק מצליח סוף־סוף להעמיד אלטרנטיבה ראויה לליגות הפרטיות של היורוליג. אלא שכמה חודשים אחר כך יותר ויותר קבוצות הודיעו על הישארותן ביורוקאפ, ופיב"א נשארה עם הפירורים.
למה בעצם פיב"א לא הצליחה להעמיד ליגה ראויה? מה קרה בדרך?
"כנראה שזה מכלול של חזון פחות אטרקטיבי, קבוצות פחות טובות ואנשים פחות מוכשרים שלא הצליחו להרים את זה למעלה. אם פיב"א תוכיח את עצמה בעתיד ותבנה ליגה ברמה יותר גבוהה - אני לא סוגר את הדלת. ההפך, אני ארצה לראות ליגת אלופות ראויה".
הקהל הירושלמי טוען ששיטת השריונים היא הרעה החולה של הכדורסל, כי זה מה שמנע מכם להגיע ליורוליג. זה לא קצת צורם שכעת אתם משוריינים בעצמכם ביורוקאפ?
"ברור שאני רוצה שתהיה ליגה חזקה באירופה שמבוססת על הישגים ספורטיביים, אבל אני חייב לעבוד עם מה שיש כרגע. אם תהיה אלטרנטיבה ראויה - אני תמיד אבחר באלטרנטיבה הספורטיבית, אבל כרגע אין כזו. האחריות שלי היא שהפועל תשחק בליגה הכי בכירה שאפשר".
אם מחר מתקשר אליך יצחק פרי (יו"ר מכבי ראשל"צ, ר"כ) ואומר, "שמע אורי, אני האלוף, אני רוצה לשחק ביורוקאפ". איך תגיב?
"הכי הייתי רוצה שמי שלוקחת אליפות נכנסת למפעל הבכיר ביותר באירופה, אבל לצערנו זה לא המצב".
"נראה יותר שחקני בית"
Compass, החברה של אלון, שווה כבר מיליארד דולר ומעסיקה יותר מ־1,500 עובדים ב־22 משרדים ברחבי ארה"ב. היא גם ממלאת את מרבית הלו"ז של אלון: "עם כל האהבה להפועל, זה העיסוק העיקרי שלי ביום־יום, לצד השקעות בחברות הייטק בניו יורק ובקליפורניה".
אתה מודע לכך שהפחד הכי הגדול של אוהד הפועל ירושלים ממוצע הוא מהיום שבו תחליט לקום וללכת?
"התמיכה והאהבה שאני מקבל מהאוהדים זה משהו בלתי נתפס. האמת היא שזה מהות כל הפרויקט הזה, לשמח את האנשים המדהימים בירושלים. זה מה שיפה בירושלמים, הם יודעים להעריך, וזה מה שנותן לי אפילו יותר מוטיבציה לקחת את הקבוצה הזאת למקומות שהיא לא היתה בהם. המטרה שלנו היא לבנות מערכת שתעמוד על שתי רגליים בזכות ההכנסות שלה ממנויים, מספונסרים, מזכויות שידור, ובלי תלות באדם אחד בלבד. המטרה היא שמי שישקיע יעשה את זה כתוספת, ולא כדבר העיקרי. בסוף התהליך לקבוצה תהיה זכות קיום בצורה עצמאית".
על פי הערכות, אלון מחזיק ב־70 אחוזים מהמניות בירושלים, כשעשרה אחוזים שייכים לאייל חומסקי, ושאר השותפים, כמו ארן טלם ואמארה סטודמאייר, מחזיקים בנתח קטן יותר. "כל מי שתמך בקבוצה בעבר עזב די מהר, כך שעצם זה שאנחנו מדברים בסיום השנה השלישית שלנו זה כבר הישג ראוי לציון. הפילוסופיה שלי היא שחלק ניכר מהתקציב צריך להיות מוקדש לבניית המועדון לאורך זמן, וחלק חשוב מזה הוא ההשקעה במחלקות הנוער והילדים. יש לנו היום כ־2,000 ילדים ונוער במחלקות הודות להשקעה אדירה של אנשים כמו ניר כספי ויובל קורן. ממה שאני שומע יש כמה כישרונות גדולים שצפויים לפרוץ בשלוש עד חמש השנים הקרובות, ואנחנו נראה יותר ויותר שחקני בית בקבוצה".
"אנחנו היום במצב מצוין", ממשיך אלון, "עם תקציב ראוי, עם האוהדים הכי טובים בארץ, עם הכנסות שגדלות משנה לשנה ומאמן מהטופ האירופי שהגיע אלינו. גם ההצלחה באירופה תגיע. זה ייקח אולי זמן ובדרך אולי יהיו אכזבות, אבל בסוף, אם נשמור על הישגיות - ההצלחות ימשיכו להגיע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
