הניצחון של מכבי תל אביב אתמול (חמישי) מתחיל בקיץ הקודם, בו החליטה פנאתיניייקוס לא להמשיך את החוזה של עודד קטש (וליאור ליובין) אחרי כמה חודשים.
זה סיפור מוזר שעד היום רב בו הנסתר על הגלוי. קטש עזב בשיא העונה את הפועל ירושלים שהייתה לפני משחק קריטי באירופה, עפה מהמפעל ומאז בעצם לא התאוששה. הוא נכנס מהר לעניינים, והביא לפאו גביע ואליפות (העונה ביורוליג הייתה גמורה ומראש לא היו ציפיות להצלבה). אבל אז החליטה ההנהלה, שמורכבת מחברים ותיקים של קטש, ששיחקו איתו בשנים הגדולות של המועדון, שהוא לא ימשיך לעונה שאחרי, ואפילו החתימה מאמן חלש ולא מתאים, שלא זכה באף תואר בעונה הזו (גם בגלל חזרתה של אולימפיאקוס לליגה הראשונה).
האם היה משהו כל כך לקוי בעבודה של קטש עד כדי שחרורו המוזר בקיץ הקודם? אפשר לומר לפחות בינתיים, שזה היה הפסד גדול של פאו. ובכלל נראה שכל קבוצה שמשחררת אותו מתפרקת (עיין ערך ירושלים, פאו ונבחרת ישראל). לתשומת ליבה מכבי תל אביב.
בראון ובולדווין: להלן ברודווין
המשחק הזה היה עוד לבנה בחומה אותה בונה עודד קטש בהיכל מנורה. בכל משחק עד היום, יצא עוד שחקן מהקליפה, התווסף עוד אלמנט מקצועי, ונוצרו עוד חיבורים בין השחקנים. הפעם אלה היו ג'וש ניבו, משחק הריצה, והחיבור בין צמד האסים, בהתאמה. ניבו צריך לשלוח פרחים לג'ו רגלנד, שבנה אותו באילת עם ההקפצות מעל הטבעת ששבו את העיניים המקצועיות של מכבי כבר אז.
ברודווין, ממשיכי הדרך של קטשפר, הופכים את המבנה של מכבי מחד אופן כמו של לוליין בקרקס לרכב עם בסיס דו גלגלי עם מנוע משופר, וזה שיפור משמעותי, במיוחד שהם הראו שהם יכולים ונהנים לשחק יחד. ביחד השיגו 36 נקודות, 11 ריבאונדים, 15 אסיסטים, מדד איכות 47. הם חיפו אחד על השני, חלקו את הדקות בעמדת הרכז, ונתנו ספייס אחד לשני לשחק סולו כשזה היה דרוש.
אינטילגנציית משחק גבוהה שנעזרה בגיבוי חכם וחילופים מדוייקים של קטש. ומכבי במאזן 1:4 ובצמרת, וזה אפילו לא הוגן לדבר על הגרלה קלה. הרי ז'לגיריס כבר ניצחה פעמיים, כולל את ברצלונה, ומונאקו ניצחו את אולימפיאקוס ביוון. ובגלל זה אין משחקים קלים ביורוליג. הנשימה העמוקה והחיוך הקטן שיהיו לקטש שיישב בסופ"ש בבית לתכנן את השבוע הבא מגיעים לו. את השלב הראשון הוא עבר בציון מושלם, במיוחד כשהביא למכבי את התואר הראשון (גביע ווינר) מזה שנה וחצי. סיפתח מצוין ולא מובן מאליו, שראוי שיעניק לו ביטחון שאולי נשדד ממנו שלא בצדק בקיץ הקודם.
החמישיה קבועה, השאר אקראי?
אבל יש כמובן הרבה דברים לעבוד עליהם, והרבה מהם נצפו גם אתמול בזמן המסיבה בהיכל. וזה מתחיל בעומק המוגזם של הסגל של מכבי. למכבי יש מסורתית הרבה מדי שחקנים, היא החתימה כבר תשעה זרים, וקטש נאלץ לתת לכולם דקות משחק כדי להצדיק את החתמתם ולבחון יכולתם. ייתכן שזו הסיבה שהוא מתעקש על החמישיה הפחות טובה שלו מדי משחק. זה הזכיר לי את השושלת הראשונה של שיקגו בולס, 1991-1993. בשלוש העונות האלו עלה בחמישיה באופן קבוע בעמדת הסנטר ביל קרטרייט, שחקן מזדקן וגמלוני, שקלע 8 נקודות ולקח כ-5 ריבאונדים למשחק בממוצע.
זו לא הייתה החמישיה הכי טובה של שיקגו, אבל אם פיל ג'קסון התעקש על חמישיה קבועה, כנראה שיש לזה ערך משמעותי לקבוצה. זה נותן לקטש איזושהי יציבות, בסיס להתחלת הרוטציה, וסוג של היררכיה. הבעיה היא שהחמישיה הזו גם נותנת באופן קבוע פור ליריבה, הפעם זה היה רק 11:5 ולא יותר גרוע. רק כשמתחילים החילופים העסק מסתדר. בגלל העומק המוגזם שיחקו כבר ברבע הראשון עשרה שחקנים, ושמונה מהם קלעו. אבל זו לא היררכיה מסודרת. דווקא אחרי ההפסקה עלתה חמישיה קצת שונה, נמוכה, עם אדאמס כגארד שלישי, אבל פאו צמצמה את הפער מהר, וקטש חזר מהר לחמישיה הראשונה כאומר "נו, הבנתם, יש הגיון בקיבעון".
פחד גבוהים
מכיוון שברודווין בעזרת ג'ון די מכסים יפה את עמדות הגארד וכאמור מתחילים להסתדר בינהם, הבעיה בקו הקדמי מעיקה על הרוטציה של קטש. יותר מדי שחקנים דומים, מעט מדי שחקנים שמשחקים בעמדה שלהם, חוסר בסנטר גדול וחזק ושימוש בהרבה פייק-סנטרים בתפקידים לא מוכרים להם. כל מסירה לאיזור ההיי פוסט מייצרת חרדות מאיבוד כדור. את הבידוד מתחת לסל מבצעים דווקא הגארדים, ובעיקר בראון.
הכאילו גבוהים של מכבי, מצטיינים בחיתוך והטבעה (פויטרס) ולשם הגיוון אליי אופ והטבעה (ניבו), וכך חייבים לשחק איתם, אבל עדיף בנפרד. קולסון מגוון את המשחק של מכבי באופן דרמטי ומשיג נקודות מהפינות האחרות. ולעומתם סורקין ומרטין נמחקו בגלל עודף השחקנים, קלעו רק 2 נקודות בפחות מעשר דקות משחק שהוקצו להם. ככה לא מפתחים רוטציה, ככה לא בונים היררכיה. חבל על השחקנים האלה, וזה נבלע בשמחת הניצחון.
זה גם גורם להכנסת שחקנים קרים במצבים לא מתאימים, כמו הולינס שעדיין לא ברור מה הסטטוס שלו אבל עולה בחמישיה ואז פתאום נזרק למגרש בשתי הדקות האחרונות, וכנ"ל אדאמס. יותר מדי ניסויים ויותר מדי שחקנים.
אז מה עושים? רצים
מה שנשאר לעשות בחמישיות האלה זה לרוץ. כבר משחקים הקודמים נטען כאן שבהרכב הזה ובעיקר בחמישייה הזו, מכבי צריכה לרוץ בכל הזדמנות ולזנוח את "שיטת המשחק" שגם היא לא ברורה דיה. אם יש לך סייחים אתלטיים כמו ניבו ופויטרס, חבל להגיע בכלל למשחק מסודר שבו תתברבר ובסוף תסתמך על חדירות ומשחק אישי של ברודווין. פשוט לרוץ בכל הזדמנות, ללחוץ כשאפשר, ולא לפחד לשמור אזורית שמאפשרת יציאה מהירה למתפרצת.
במשחק הזה הכל הצליח, חשוב לא להתעקש על משחק מסודר, ונשמע היה שקטש מצליח לשחרר אותם לעוף. זה גם יכול להיות פתרון לבעיית העומק והסגל הרחב. תשקיע 100% אנרגיה לשש דקות, תבקש חילוף, ייכנס מישהו אחר. רק שני הגארדים הם הבסיס, מסביבם הכל משתנה אבל לא משפיע על הסגנון. כולם אתלטים וכולם רצים. קל לדמיין, קשה להשיג. אבל כנראה שזו הדרך הנכונה.
חלק גדול מההצלחה בא מהאנרגיה של הקהל, והשאלה היא אם מכבי תצליח לשחזר משחק ריצה חופשי כזה גם בחוץ. היא עדיין לא ניצחה בחוץ, גם כי היה לה רק משחק אחד באיסטנבול. וממש כבר בשבוע הבא במקום שאף פעם לא נעים לה לשחק בו, בויטוריה. תם בהצלחה שלב ההכנה. ועכשיו מכבי וקטש יבחנו את עצמם ברמה הבאה.
.@MaccabitlvBC backcourt makes the difference!
— Turkish Airlines EuroLeague (@EuroLeague) October 27, 2022
Highlights... pic.twitter.com/3ljhoIHn9S
צ'אלנג'ר
בטור הקודם הוזכר השימוש הלא נכון של קטש בצ'אלנג'ים שיש לו. בינתיים הוא במאזן 3:0 לרעתו, והוא לקח אותם מוקדם מדי במשחק, על אירועים חסרי משמעות, וכשהוא לרוב קוטע מומנטום של מכבי. הכל הפוך. אז אתמול נשרקה עבירה מוזרה על הולינס, חצי דקה לסיום. אז אמנם היה 8 הפרש, אבל קרו דברים מעולם. זו הייתה הזדמנות מצוינת לקחת צ'אלנג' שכנראה גם היה מוצדק. עוד למידה קטנה בדרך לתהילה.
