אבולוציה. כך, במילה אחת, סיכם אורי אלון את ההעפלה המרשימה של הפועל ירושלים אל חצי גמר היורוקאפ, אחרי ניצחון הרואי בגראן קנאריה, 79:85 (0:2 בסידרה), ואולי לא ידע כמה שהוא צודק.
האבולוציה של הפועל ירושלים מתפתחת לא רק בראייה של שנים (חצי גמר אירופי ראשון מאז 2006) אלא גם בראייה של שבועות. רק לפני שבועיים וחצי, בגמר הגביע נגד מכבי ת"א, ראינו איך ירושלים קורסת ברגע שההפרש הקטן שבנתה נמחק.
שלשום האדומים כבר הובילו ב־17 הפרש, וגם הוא נמחק כמעט לחלוטין. ההבדל הגדול הוא שבכל פעם שהספרדים התקרבו, אמארה סטודמאייר ושות' אמרו: לא הפעם, לא הערב, לא בעונה הזאת. ברבע האחרון הספרדים נצמדו, אך שורה ארוכה של החלטות רעות ואלילת המזל, שהיתה הפעם בצד האדום, העלתה את ירושלים אל ראש שמחת חצי הגמר.
מנהיגות. זה יכול להיות קרטיס ג'רלס, שלוקח על עצמו משחקים גדולים. לפעמים זה ג'רום דייסון, שנותן חמצן התקפי ברגעים קשים. מפעם לפעם זה טרנס קינסי, שלא רק מחסל יריבים בהגנה אלא גם הורג מומנטום עם סלים קריטיים. ועל הכריזמה של סטודמאייר, שגורמת לחברים שלו להעלות את רמת המחויבות שלהם, אין צורך להרחיב.
אבל כשאבק הכוכבים מתפוגג, נשארת המנהיגות של יותם הלפרין. "הוא לא הפסיק לדבר איתנו כל המשחק", אמר קרטיס ג'רלס בסיום, וההשפעה של הקפטן ניכרה לעין גם על מסך הטלוויזיה, ממרחק תשע שעות טיסה, לא כולל קונקשן. אלו המחוות לשחקנים, המילה הנכונה לזה שהרגע טעה, ההתכנסויות הקבוצתיות הקצרות ברגע של מומנטום ספרדי, ואפילו פסק זמן שלם שהלפרין ניהל כמעט בעצמו, כשסימונה פיאניג'אני זז הצידה ונותן למילותיו של הקפטן לחלחל לחבריו.
כשהוא קרוב יותר לסוף הקריירה שלו מאשר לתחילתה, הגיע הזמן שנבין: יותם הלפרין הוא לא סקורר חסר עכבות וגם לא יהיה, אבל הוא כן המנהיג האולטימטיבי לקבוצת כדורסל, שמורכבת מבני אדם בעלי אישיויות מורכבות, זה שיידע לחבר בין כולם, זה שישרה רוגע והבנה שיש על מי לסמוך.
מקצוענות. 0.01 על השעון. המשחק גמור וסטודמאייר עוד קיבל שתי זריקות עונשין. האדומים בחצי הגמר. הספסל חוגג עם מעט האוהדים שדחפו אותו. הפיזיותרפיסטים שוכחים לרגע מהפציעה של בריאן רנדל, עוזר המאמן מודי מאור מתחבק עם המנכ"ל גיא הראל, אייזק רוזפלט קופץ על מאמן הכושר מוטי לוי כמו חתן במסיבת רווקים. רק סימונה פיאניג'אני רוגז. מפנה מבט לאחור, רואה את החגיגות ושולח מבטים זעופים, שהתחלפו בנשיפה ארוכה ששיחררה לחץ של עונה שלמה.
אורי אלון הנחית את האיטלקי בבירה כדי ללכת עד הסוף באירופה. הדרך שבה בחרו בקבוצה - להיכנס "אול אין" על אירופה ולזנוח את הליגה וללכת עם סגל מרובה זרים על חשבון ישראלים - זכתה לביקורת לא קטנה, גם מעל דפים אלו. פיאניג'אני יודע שמטרת העל עדיין לא הושגה, ולכן דוגל בהנמכת ציפיות לפני והימנעות מחגיגות אחרי. ירושלים רוצה להגיע ליורוליג כבר בשנה הבאה, אבל אם זה לא יקרה, ייתכן שהמאמן שלה השלים את הקאמבק לקדמת הבמה, ותהיו בטוחים ששמו יככב בפנקסים של מנהלי הקבוצות ביורוליג בקיץ.
פיאניג'אני. נמנע מחגיגות
"זה היה ערב גדול"
סימונה פיאניג'אני אמר בסיום: "זה היה ערב גדול, משחק מדהים, ואני גאה בשחקנים שלי". עוד הוסיף המאמן האיטלקי: "אם היינו מפסידים היה לנו סיכוי קטן יותר לעלות. עכשיו אנחנו בטופ 4 של המפעל וזה מאוד מיוחד עבורי. נעשה הכל כדי להמשיך עד הסוף".
זהות היריבה בחצי הגמר תתגלה רק ביום רביעי, בתום משחק מס' 3 בסידרה בין ולנסיה לחימקי מוסקבה. ניצחון רוסי - וירושלים תזכה ביתרון הביתיות בסידרה, העפלה ספרדית והמכשול יהיה קשה יותר, ללא יתרון הביתיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
