"המיקום לא חשוב, העיקר להגיע לפיינל פור"

צילום: אורן בן חקון // ג'רלס. "הכל שאלה של איך אתה מגיב בחיים"

קרטיס ג'רלס הוא שחקן שאי אפשר להתייחס אליו באדישות. מצד אחד, הסגנון החתולי שלו הוא תאווה לעיניים, מצד שני הכדרור האינסופי יכול לשגע את הצופים, את הפרשנים ואת חבריו לקבוצה. מצד אחד, הוא סקורר שניצח לירושלים כמה משחקים כמעט לבד, מצד שני, גם הוא לא יכול להושיע את ירושלים מעונת הבלהות שהיא עוברת בליגה. בראיון מיוחד ל"ישראל היום" הוא מדגיש: "עמדנו בכל המטרות שלנו עד כה ויותר, ואני לא בפאניקה ממה שקורה בליגה, ההצלחה שלנו עוד תבוא".

ג'רלס זכה להישג אישי מרשים כשנבחר לחמישיית העונה ביורוקאפ. "במהלך העונה לא ממש חשבתי על זה, שכחתי שהתואר הזה קיים, כך שהבחירה הפתיעה אותי, אבל זה כבוד גדול, אני מרגיש ששיחקתי מספיק טוב כדי לקבל את הכבוד, ושהבחירה הזאת מגיעה לי", הוא אומר.

האם העונה הזאת מהווה עבורך כרטיס חזרה ליורוליג?

"כולנו משחקים כדי להשיג דברים וכי להגיע לסיטואציות טובות יותר. אף אחד לא רוצה להישאר לאורך זמן ברמה מסוימת, אבל אני משחק בשביל הזדמנויות טובות יותר. כבר הייתי ביורוליג, שיחקתי שם לא מעט שנים, ולהיות ביורוקאפ זו לא פחיתות כבוד כי זו תחרות קשוחה וברמה גבוהה, כל המשחקים משודרים, יש חשיפה".

ג'רלס וחבריו אחרי עוד הפסד בליגה. "אני לא בפאניקה" // צילום: דני מרון

מי היא הפועל ירושלים האמיתית? זו של אירופה או זו של הליגה?

"הליגה היא עדיין חידה לא פתורה עבורנו אבל אני משוכנע שעוד נעשה את הריצה שלנו. השגנו הרבה העונה. עמדנו בכל היעדים ששמנו לעצמנו בתחילת העונה ואף יותר מזה. רצינו לעשות רבע גמר יורוקאפ והגענו לחצי, רצינו להגיע לגמר הגביע ולצערי הפסדנו בגמר".

שיחקת עם אלסנדרו ג'נטילה במילאנו, מה הוא יוסיף לכם?

"אני מאוד נרגש לקראת ההגעה שלו. הוא חבר טוב מאוד שלי, והוא יהיה חבר לקבוצה טוב לכולם. הוא יביא את הוורסיטליות שלו, יאפשר לנו לגוון את ההתקפה, הוא יכול להיות גם פליימייקר, גם סקורר, ויש לו גודל מצוין לעמדות שהוא משחק בהן".

החיים באמצע הטבלה

כשאנחנו מבקשים מג'רלס לרדת לעומק הבעיה בליגה, הוא פותח בהסבר ארוך שאפשר לטעות ולהסיק ממנו שג'רלס נמצא בישראל כבר שנים רבות. הוא נוגע בכל הנקודות שכולם כבר מכירים: האנרגיה, הפייבוריטיות של ירושלים והחוק הרוסי.

"לפני שהגעתי לישראל הכרתי רק את מכבי ת"א ואת הפועל ירושלים", הוא מסביר, "אנחנו הפועל ירושלים וכל קבוצה אחרת מסמנת בלוח השנה מתי היא תפגוש אותנו. כשאנחנו באים לנהריה, לחולון, או לחיפה – זה ביג דיל עבורם, זו הזדמנות עבור השחקנים שלהם לקנות לעצמם שם ואולי לבוא לשחק כאן בעונה הבאה. עבורנו, אנחנו מסמנים ביומן בעיקר את המשחק נגד מכבי. מעבר לכך, אירופה לקחה מאיתנו כמויות עצומות של אנרגיה מדי שבוע. ואז אנחנו חוזרים לליגה הישראלית, וברוב המקרים פוגשים שם קבוצה שלא היה לה שום עיסוק אחר השבוע מלבד להתכונן אלינו. הם רואים את המשחקים שלנו, לומדים את הנטיות שלנו, את החולשות שלנו והכי חשוב – הם לרוב רעננים ובריאים".

"אנחנו הפועל ירושלים וכל קבוצה אחרת מסמנת בלוח השנה מתי היא תפגוש אותנו. זו הזדמנות עבור היריבים שלנו לקנות לעצמם שם. עבורנו, אנחנו מסמנים ביומן בעיקר את המשחק נגד מכבי"

אבל מדוע האחד צריך לבוא על חשבון השני? אתם הרי מספיק מוכשרים ועמוקים כדי לשחק טוב בשתי המסגרות.

"כשאני חושב על זה, גם כששיחקתי במילאנו ובפנרבחצ'ה היו לנו נפילות בליגה. אני זוכר שבפנר הגענו לשחק נגד הקבוצה השנייה של באנביט. קבוצת תחתית, ממש ברמה נמוכה, עם זר אחד, ניצחון אחד ואינסוף הפסדים, והפסדנו להם. זה היה אחרי שהפסדנו ב-20 הפרש לאולימפיאקוס בחוץ. זה קורה לא רק בירושלים. זה עניין של חלוקת אנרגיות, של סגנונות משחק שונים ובשני המקרים האלו לקח לנו זמן להיכנס לליגה. צריך לזכור שגם בליגה הישראלית יש את החוק הרוסי וזו עוד התאמה שלא פשוט לעשות".

האם מישהו בהנהלה בא אליכם השחקנים ואמר לכם שמבחינתו הליגה בעדיפות שנייה?

"זה לא נאמר בצורה הזאת, אבל מה שכן אמרו זה שרוב המאמץ צריך להתרכז באירופה בגלל שהטורניר קצר וצריך לנצח כאן ועכשיו, לעומת הליגה שיש בה שלושה סיבובים ויש הזדמנות לתקן. התרשמנו מההנהלה ומהשחקנים שהיו כאן בעונה שעברה שזה לא חשוב לסיים במקום הראשון או השני, העיקר להגיע בפיינל פור. אני חושב שהעובדה שבשנה שעברה ירושלים דרסה את הליגה והפסידה בגמר למקום השישי בבית די השפיעה על הגישה הזאת. אם היו סדרות בסוף הליגה, ולמיקום היה משמעות, אני בטוח שהיינו מדברים היום אחרת. כל עוד יש פיינל פור, האם זה באמת משנה אם אתה מסיים רביעי, חמישי או שישי? איך המקום הראשון עזר לקבוצה בשנה שעברה לקחת אליפות? אני לא בפאניקה, ההצלחה שלנו בליגה עוד תבוא".

עם סטודמאייר. "ידעתי שהוא יגיע שבועיים לפני שהוא חתם" // צילום: אלן שיבר

שחקן שאוהבים לשנוא

ג'רלס מודע היטב לסגנון המשחק שלו ולדעות והתחושות שהוא גורר. הוא לא מתנצל על כך, לא אומר שהוא ישנה אותו, אבל כן טוען שהסגנון הזה מנצח משחקים, גם אם זה לא תמיד נראה הכי יעיל.

יש ביטוי בעברית – "שכונה", שזה ביטוי לכך שבשכונה כל אחד עושה מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. הרבה פעמים אתה נתפס כרכז "שכונה", שעושה משה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. אתה מסכים?

"לפני כמה זמן ניגש אלי איזה בחור במסעדה ואמר לי, 'קרטיס, אני כל כך אוהב אותך, אבל אני גם שונא אותך'. במצב רגיל הייתי מודה לו שהוא אוהב אותי ולא שואל למה הוא שונא, אבל הוא סיקרן אותי, אז שאלתי למה, והוא ענה, 'למה אתה מכדרר כל כך הרבה'? אז אני אסביר: יש מצבים שבהם המאמן אומר לי שאם תרגיל מסוים לא יצא אל הפועל, פשוט להמשיך לכדרר כדי למצוא את הפירצה. אז מבחוץ זה נראה – איך אמרת? שהונה? שכונה. אבל במציאות זה חלק מתוכנית המשחק. אני מסכים שלפעמים אני מעמיס על עצמי יותר מדי, אני נוטה לחשוב שאם אני אהיה פאסיבי אז לקבוצה יהיה קשה לנצח. לפעמים המאמן אומר לי שאני לא חייב לקחת על עצמי יותר מדי, אבל באופי שלי אני חייב להרגיש שאני עושה משהו כדי לעזור לקבוצה לנצח".

אבל יש הרבה סיטואציות שאתם בפיגור ואתה עדיין ממשיך לכדרר במקום להניע את הכדור.

"שוב, ככה זה נראה מבחוץ, אבל בפועל זה הרבה יותר מורכב. הקצב הזה והסגנון הזה הביאו לנו לא מעט ניצחונות. קח למשל את המשחק בווילנה (ירושלים ניצחה אחרי שהיתה בפיגור 20, בתצוגת שיא של ג'רלס עם 26 נק' – ר.כ). לקחתי על עצמי, מצאתי את הזריקות הנוחות וניצחתי את המשחק. אחרי הלילה הזה, אני בטוח שהבחור מהמסעדה אהב אותי. זה משהו שלמדתי מקית' לנגפורד (ג'רלס שיחק איתו במילאנו ובקאזאן – ר.כ) – תמיד להאמין שהזריקה הבאה תיכנס, תמיד להיות בטוח בעצמי".

"יש מצבים שבהם המאמן אומר לי שאם תרגיל מסוים לא יצא אל הפועל, פשוט להמשיך לכדרר כדי למצוא את הפירצה. אז מבחוץ זה נראה – איך אמרת? שהונה? שכונה. אבל במציאות זה חלק מתוכנית המשחק"

גם העובדה שאתם לא משתמשים מספיק באמארה סטודמאייר קשורה הרבה בך כי אתה הרכז.

"זה נכון שבתחילת העונה לא השתמשנו בו מספיק. ואז הייתה לנו אסיפה קבוצתית ודיברנו על זה ומאותו רגע חל השינוי, ומאותה שיחה הוא התחיל להיות דומיננטי כמו שהוא עכשיו. והקבוצות רואות את זה, ומשנות את כל ההגנה כדי לעצור אותו. באחד על אחד אי אפשר לעצור אותו, אבל תראה מה קרה במשחק מס' 3 בוולנסיה, הם הביאו עליו עזרה משולשת ולא הצלחנו למצוא לזה פתרון, וזה השלב הבא במשחק שלו ובמשחק שלנו כקבוצה, לדעת להפעיל אותו גם כשהיריבה קופצת עליו, ושהוא יידע להפעיל אותנו ולמסור לאיש הפתוח כשזה קורה".

ג'רלס מגלה שהוא למעשה ידע שסטודמאייר מגיע לירושלים שבועיים לפני שהוא חתם. "לאמארה ולי יש את אותו סוכן במשך שנים. יום אחד הסוכן שלי מתקשר אלי ואמר לי, 'תגיע למיאמי להתאמן קצת עם אמארה סטודמאייר כי הוא הולך לשחק איתך בירושלים', ככה, כאילו שזו שיחה שעושים שיחה כל יום. שמחתי מאוד לשמוע שהוא מגיע, כי ידעתי שהמשמעות היא שאנחנו הולכים לנצח משחקים".

זקני השבט

ירושלים עוברת משבר חריף בליגה, אבל בינתיים חדר ההלבשה נותר יציב ולא מתפלג למחנות כפי שהיה אפשר לצפות בקבוצה עם כל כך הרבה כישרון שלא מצליחה לתרגם אותו לניצחונות. ג'רלס חושב כי הסיבה לכך היא בעובדה שרוב שחקני הקבוצה מעל גיל 30, עברו דברים בקריירה ומבינים את החשיבות שבחדר הלבשה מאוחד.

מי המנהיג של הקבוצה?

"כשהגעתי לחדר ההלבשה בפעם הראשונה, ראיתי כל כך הרבה שחקנים מנוסים – ליאור, יותם, קינסי, דייסון, אמארה. את מה שיותם וליאור עשו בקריירה אי אפשר לקחת מהם. אין לנו מנהיג אחד, ולפעמים אנחנו מדברים כל השחקנים המנוסים ומחליטים ביחד איך לנהוג במצבים מסוימים. כך יצא שהחלטנו ביחד לא לדבר עם מי שהוציא את אמארה רע בסרטון ההוא על הקהילה הגאה. ברור שהוא לא היה צריך לומר את מה שאמר, אבל זה נערך בצורה מגמתית, זה עלה בתזמון שבא להזיק לנו, והחלטנו, מתוך סולידריות לאמארה, לא לשתף פעולה עם מי שעשה את זה".

האם אתה מרגיש שפיאניג'אני סומך עליך יותר ממאמנים אחרים בקריירה שלך?

"הקואץ' מכיר אותי הרבה שנים. שיחקתי נגדו, ושיחקתי במילאנו אצל לוקה באנקי שהיה העוזר שלו. בשנה שלי במילאנו הוא אימן את הנבחרת והוא ראה את כל משחקי הליגה, וראה אותי המון. הוא דיבר עם לוקה לפני שהוא הביא אותי לירושלים, והאמון שלו בי נבנה עוד כשהוא ראה אותי ולפני שהוא אימן אותי, אבל הסיבה שהוא מאמין בי כל כך היא כי הוא רואה כמה אני עובד קשה, וזו הדרך לקנות את האמון שלו – בעבודה קשה".

עם פיאניג'אני. "האמין בי עוד לפני שאימן אותי // צילום: לירון מולדובן

במהלך העונה האירופית הרבה השוו אותך לוויל סולומון שהביא את היורוקאפ לירושלים בעונת שיא.

"וויל גם שיחק בפנרבחצ'ה כמה שנים לפני שאני הגעתי. שמעתי כל סיפור שיש לספר עליו, וגם אותו אהבו ושנאו בו זמנית, אבל בשורה התחתונה הוא היה שחקן ענק".

לג'רלס פילוסופיית חיים שהוא מקפיד לטפטף אותה בסיטואציות שונות בקריירה. אחרי רגעים מוצלחים הוא ממהר לצייץ בטוויטר "Glory to God", ("התהילה לאל") וברגעים פחות טובים, הוא מצייץ #Respond ("תגובה"). הוא מסביר: "אני אדם מאמין ואחרי שקורים לי דברים טובים אני מרגיש צורך להבהיר שהתהילה לא מיועדת עבורי אלא לאלוהים".

"באשר ל-Respond, יש לי אמירה קבועה: החיים הם לא מה שקורה לך, אלא איך אתה מגיב למה שקורה לך. זה התחיל בערך ב-2012 אחרי שעזבתי את פנר. חתמתי במורסיה בספרד ובמשחק השני שברתי את הרגל. בקיץ שלאחר מכן אף אחד לא רצה לגעת בי, כולם ניסו להוריד את המחיר שלי לרצפה, כאילו שכחו מה עשיתי לפני כן. אז החלטתי שהעונה הבאה, שבה חתמתי בבשיקטאש – זו תהיה עונת התגובה שלי, ואני אראה לכולם שאני טוב יותר, מהיר יותר, קלעי טוב יותר, מגן טוב יותר וזה בדיוק מה שעשיתי. הבנתי שהמסר הזה של להגיב נכון לחיים ממש עזר לי, אז ייסדתי קרן שמחנכת לערך הזה, ועוזרת לאנשים להגיב בצורה נכונה למצבים שקורים להם בחיים".

מה יקרה בסוף העונה הזאת?

"אני מקווה שניקח את האליפות, למרות הכל. זו התוכנית".