חמישי, 21:00: יוון בהיכל
במהלך 14 הפסדי הליגה העונה, בהפועל ירושלים הודו שהם לא יבכו אם הפיינל פור לא ייערך בארנה. הכוונה היתה ללחץ שמתלווה לאירוע כשהוא נערך בבירה, אבל ביום חמישי קיבלנו הסבר נוסף: הצבא האדום הפך את יד אליהו ליוון. האבוקות, ההמונים שנדחסו עד אפס מקום, מבנה ההיכל והאקוסטיקה המצוינת. אם הקבוצה הטובה ביותר בארץ באה מירושלים, לפחות האולם הטוב ביותר נשאר בת"א.
"שלא יהיו טעויות, זו העונה הכי גדולה בהיסטוריה של הפועל ירושלים", ירה המנכ"ל גיא הראל רגע אחרי הנפת הצלחת, אבל הודה: "אין כמו הפעם הראשונה".
אבל כמו בפעם הראשונה, גם הפעם היה מי שדאג כאן לקלקל מעט את החגיגה הספורטיבית - הפוליטיקאים והעסקנים. שרת הספורט מירי רגב ויו"ר המינהלת שמואל פרנקל, בואו נבהיר משהו: התפקיד שלכם הוא ללחוץ ידיים ולברך את האלופה. התפקיד של הקפטן הוא להניף את הצלחת. לא ההפך. בפעם הבאה תתרכזו בלהוריד את מחירי הכרטיסים השערורייתיים של הפיינל פור.
.jpg)
שחקני חיפה מול הר הגעש באדום // צילום: אלן שיבר
השרה רגב ויו"ר המינהלת שמואל פרנקל, בואו נבהיר משהו: התפקיד שלכם הוא ללחוץ ידיים ולברך את האלופה. התפקיד של הקפטן הוא להניף את הצלחת. לא ההפך. בפעם הבאה תתרכזו בלהוריד את מחירי הכרטיסים השערורייתיים של הפיינל פור23:05: סיגרים ובורקסים
"אל תספר לאף אחד, אבל הסיגרים האלה בכלל מהרפובליקה הדומיניקנית, לא מקובה". קרטיס ג'רלס דחף סיגר לפה ועלה ללייב באינסטגרם. הוא ניסה לשמור על עמימות, אבל ככל הנראה היה זה המשחק האחרון שלו בירושלים. ג'רלס שיקם את הקריירה, נתן עונה מצוינת ורוצה לחזור למקום הטבעי שלו ביורוליג.
כמה מטרים ממנו, אלכסיס סטודמאייר, אשתו של, נלחמת בדמעות ובמאבטח שלא הפסיק לנסות לדחוק אותה לשיפולי הפרקט. "זה רגע שנזכור כל חיינו, חלום שהתגשם. לפני 2,000 שנה אבות אבותינו היו כאן, ועכשיו אנחנו כאן, עם האליפות הזאת. הילדים שלנו מעולם לא חוו דבר כזה וירושלים נצרבת בזיכרון שלהם ממש ברגע הזה, תסתכל עליהם. האוהדים שלנו זה דבר שלא ראיתי מימיי, הם הולכים אחרינו לכל מקום".
בעלה הנרגש אחז בצלחת הכבדה. "בשביל זה באתי לכאן. תמיד ידעתי שאשחק בישראל אבל חשבתי שזה יהיה אחרי לפחות שתי אליפויות באן.בי.אי. המון חברים שלי זכו באליפויות שם, אבל פרץ כזה של שמחה יכול להיות רק בישראל".
סטודמאייר מתחבק עם ראש העיר ברקת. "חלום שהתגשם" // צילום: נעם ריבקין פנטון
סטודמאייר: "בשביל זה באתי לכאן. תמיד ידעתי שאשחק בישראל אבל חשבתי שזה יהיה אחרי לפחות שתי אליפויות באן.בי.אי. המון חברים שלי זכו באליפויות שם, אבל פרץ כזה של שמחה יכול להיות רק בישראל"חדר ההלבשה של האדומים הפך בן רגע למפגע בטיחותי. שמפניה הותזה לכל עבר, אבל ג'רום דייסון, ה־MVP, ניסה לתפוס פינה כדי לספוג את הרגע ולחטוף איזה בורקס פטריות. "הו מן, אתה לעולם לא מתרגל לתחושה הזאת שאי אפשר לעצור אותך. תמיד אומרים שכששחקן מתחמם הוא רואה את הסל גדול יותר. זה היה טיפשי אם לא הייתי ממשיך לזרוק מכל טווח".
כל הזמן הזה, סימונה פיאניג'אני "עשה פיאניג'אני" ולא הפסיק לדבר במסיבת העיתונאים. אבל אז לסטודמאייר נמאס והוא סחב את חבריו לפוצץ את המסיבה. האיטלקי ניסה לגייס את כל הטון הסמכותי שלו כדי לשכנע את שחקניו שלא לבצע את זממם. "גיב דה פון טו מרסלו", צעק לו זליקוביץ', ושנייה אחר כך דייסון כבר דאג לרוקן בקבוק שמפניה על המאמן, שניסה להתחבא בגומחה שמאחורי פרגוד החסויות, ברגע שייזכר לדורות.
00:15: מצייצים על הגג
נדיר לנסוע בכביש מס' 1 בליל חמישי בלי שיש עבודות בכביש. האוטובוס האדום נתקע בפקקים והשחקנים מצאו את עצמם על גג האוטובוס, מפרקים את חבילת הגלישה בשביל ה"סטורי" באינסטגרם.
טורנס קינסי הוא כנראה אושיית הרשת הגדולה ביותר בקבוצה. ההספק שלו מליל חמישי: הודה ליושב במרומים, תיעד את הענקת נעלי המשחק במתנה לילד שמעריץ אותו, נענה להזמנת אוהד נוסף להיות הסנדק של בנו ("כי אתה השומר הכי טוב בעולם") וסגר חשבון עם כל מי שהעדיף את גרגורי ורגאס כשחקן ההגנה של השנה ואת ג'ון דיברתולומיאו ל־MVP . "ה־MVP קיבל את התואר אבל בהמשך הורדתי לו את הראש", צייץ, "לעולם אל תזלזלו בהגנה שלי".
ג'רלס עם הצלחת בכיכר ספרא. "הסיגרים האלה בכלל לא מקובה" // צילום: נעם ריבקין פנטון
קינסי, שכבר קיבל הזמנה להיות סנדק לילד עתידי: "ה־MVP קיבל את התואר אבל בהמשך הורדתי לו את הראש. לעולם אל תזלזלו בהגנה שלי"כמו ברגע ההנפה, גם בעיצומן של החגיגות היה רגע של זיכרון. הלפרין הקדיש את התואר לאלון בקל ז"ל ובהמשך הלילה לקחו נציגי המועדון את הצלחת להר הרצל, כדי לחלוק כבוד לאוהדי הקבוצה שנפלו. "המילים האלה לפי ההנפה, אני אף פעם לא מתכנן את זה", אמר הלפרין, "זאת הסיבה שהמועדון הזה הוא כל כך מיוחד. אנחנו אף פעם לא נשכח את מי שלא איתנו. זה בא ממקום מאוד עמוק ואמיתי".
02:05: עומד אני על הבמה
באיחור של אלופים, כש־5,000 אדומים גודשים את כיכר ספרא, החלה החגיגה. הכרוז הקבוע של הקבוצה, מתנאל בראשי, לא שרד את הפקקים ואילץ את דיוויד בסן, הדובר ומהעונה הבאה מנהל הקבוצה במקום ניר פס שפרש, לקחת את המיקרופון.
האילוץ הזה אולי מנע נזק. כשבסן הציג את בר טימור, אורי אלון, בשיא האקסטזה, ביקש לדבר. הקהל שר לטימור "תישאר תישאר", ובסן, שהבין מה עלול לקרות אם היו"ר המאושר ייטול את רשות הדיבור, התחמק באלגנטיות והציג את השחקן הבא. "אני באמת לא יודע מה יהיה בעונה הבאה", אמר טימור בהמשך, "אבל אני רק רוצה לספוג את הרגע הזה". אלון הוסיף: "אני מאמין שדברים יסתדרו. לא אגלה לך מה רציתי להגיד במיקרופון".
.jpg)
דייסון מקבל את תואר ה-MVP של הגמר. "הו מן, הכל נכנס לי" // צילום: אלן שיבר
כשבסן הציג את בר טימור, אורי אלון, בשיא האקסטזה, ביקש לדבר. הקהל שר לטימור "תישאר תישאר", ובסן, שהבין מה עלול לקרות אם היו"ר המאושר ייטול את רשות הדיבור, התחמק באלגנטיות והציג את השחקן הבאכשכולם חוגגים על הבמה, פתאום הגיח פיאניג'אני כשבפיו סיגר ענק, גדול יותר משל השאר, ולגופו חליפת טרנינג קומפלט. רגע אחרי שחטף את ההשפרצה, שאל אותו אחד העיתונאים על המעבר למילאנו והאיטלקי התפרץ עליו בחמת זעם. על הבמה בכיכר הוא כבר היה יותר רגוע והסביר את הסיבה העיקרית לעזיבתו: "החוקים בישראל הם סיוט לקבוצה שרוצה לשחק בשתי מסגרות. אם לא החוק הרוסי, היינו מסיימים במקום הראשון עם שישה הפסדים. אבל גם אחרי שאני כבר אלוף, אתם לא עושים לי הנחות. אני עומד כאן עם צלחת אליפות, עם פיינל פור ביורוקאפ ועם גביע ווינר. אז תגיד לי אתה, זו היתה עונה טובה או לא? דיס איז נוט נורמל".
03:00: בר על הבר
התחנה הבאה: פאב הדבלין במרכז העיר. ליאור אליהו הסתובב בין השולחנות כמו חתן השמחה והלפרין, עם חשש לשבר באף, נראה כאילו סיים הרגע קטטה בבר; טראוויס פיטרסון נראה כמו תייר אמריקני טיפוסי שנקלע לפאב אירי, ודייסון צפה בהנאה בתקציר המשחק ששודר בלופ. קינסי ישב דווקא עם האוהדים, שתה קולה בכוס של קוניאק ואכל פיצה.
ומעל כולם, תרתי משמע, שניים: אורי אלון, שעמד סמוך לבמת הדי.ג'יי והתעסק בעיטוף הצלחת בצעיפים האדומים, וסטודמאייר, יושב בראש הספה, מסרב להוריד את הרשת שגזר מהסל בהיכל. ניר גדעוני, אוהד הקבוצה, עדיין ניסה לצבוט את עצמו כדי להאמין: "אם היית אומר לי לפני שלוש שנים שאני אחגוג אליפות שנייה כשמול העיניים שלי אמארה סטודמאייר מוריד צ'ייסרים ורוקד לצלילי סטטיק ובן־אל - הייתי חושב שאתה צריך אשפוז".
פיאניג'אני נפרד מהקהל האדום // צילום: נעם ריבקין פנטון
אדם אחד לא היה בפאב. דווקא זה ששינה את הקבוצה העונה יותר מכל, ריצ'רד האוול. אם לא המעבר המתוקשר מהפועל ת"א, פיאניג'אני לא היה יכול לפתוח עם דייסון בחמישייה, והעונה הזאת היתה מקבלת טוויסט נוסף בעלילה. האוול הוא "עוף מוזר" שבקבוצה עדיין לא כל כך יודעים איך לאכול, אבל מדגישים שהוא שובר השוויון הכי גדול שיכלו לקבל. בסיום המשחק המתין לו סוכנו אורי ברנע, שהיה בסכסוך ארוך עם גיא הראל על רקע פרשת ברייסי רייט. אבל בשביל האוול הראל הסכים לסולחה. ברנע סיכם: "זו עסקה שהביאה אליפות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו