לורנ-זו מכבי: על ניצחון הצהובים על ז'לגיריס

בתוך הקפסולה הלחוצה של מכבי תל אביב, בה היא לא רשמה ניצחון במשחק פלייאוף יורוליג מאז 2014, הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, אלא הדבר היחיד שחשוב. אז מכבי רשמה W במשחק הפתיחה, וזה כמובן עדיף על הפסד, אבל זה הדבר הכי טוב לקחת מהמשחק.

בפועל, מכבי היתה רחוקה 3 עשיריות השנייה מלהפסיד בבית לאחת הקבוצות החלשות במפעל. מי שהעניק לה את הניצחון הוא האקס הטרי קינן אוואנס, שלמרות שהיה מצוין כל המשחק ונתן את התחושה שלא היה לו מה להוכיח, התקפל בהתקפה האחרונה, ויתר על הזריקה המכריעה ומסר מסירה סתמית כדי להיפטר מהכדור, כאילו חזר שנה אחורה בזמן וראה את סקוטי ווילבקין זועף עליו וזועק לכדור בפינה.

אז אולי מכבי צדקה לגביו, אבל הדרך בה היא הולכת בבניית הסגל שלה בשנים האחרונות היא מדרון חלקלק שלא יקרב אותה לניצחון הפלייאוף הבא שלה.    

ישראלים בגלות

הפיחות הזוחל במעמדם של הישראלים ובחוסר הזהות ובהמשכיות של מכבי הגיע לשיא חדש עם החמישייה הראשונה, שכללה רק זרים אמריקנים שהגיעו רק הקיץ. בלי לחפור יותר מדי בהיסטוריה, זה עוד לא קרה מעולם. ודווקא אצל מאמן ישראלי שהיה, ואולי גם יהיה שוב, מאמן הנבחרת.

נכון, הכל לפי החוקים, נכון, לא צריך לבדוק תעודות זהות בתוך הקבוצה, אבל לחמישייה שעולה, בטח במשחק הראשון, יש משמעות - סמלית, טקסית, וגם מקצועית. מכל הבחינות, ובעיקר בשביל הנראות ולהצדקת השם "מכבי תל אביב" על הגופיות, כדאי שיעלה לפחות ישראלי אחד. אפשר היה להעלות את פניני שחזר הקיץ לתיקון טעות, אפשר את מנקו שהוא חשוב מקצועית אבל כמעט לא בשימוש, ואפשר אולי את ג'ון די, שהוא קפטן והשחקן הוותיק בקבוצה.

אבל לעלות עם החמישייה החזקה ביותר (על הנייר) בלי להתחשב במשמעות וההזדהות, יהפוך את מכבי ליזרעאל סברס המודרניים, ואת האוהדים ללקוחות של נצחונות בלבד, שלא יישארו בסביבה אם או כשההפסדים יבואו. לכן יבבות הגיטרה של סינגולדה בנגינת ההמנון נשמעו בדיעבד צורמות יותר, אחרי שהתברר שהישראלים שיחקו רק 15 דקות מתוך 200.

ובלי שום קשר - המנון אמור להיות מנוגן רק במפגשים בין מדינות. ואם פעם לפחות שרו אותו האוהדים באופן ספונטני, הפעם זה אורגן מראש, וכרגיל נעשה במעמד צד אחד בלבד (זה של היריבה לא מנוגן), מה שיוצר חוסר הגינות וחוצפה ישראלית מול האורחים, שתמיד נראים מובכים מהסיטואציה.     

שר ההגנה

כל המאמנים עובדים גם על הגנה וגם על התקפה. אבל מה שהשחקנים סופגים ממאמן זה השראה, מיקוד ובקשה למחויבות, ורוב המשחק נראה שקטש מתמקד וחושב בעיקר התקפה, ובהגנה הוא סומך על היכולת והניסיון של השחקנים. זה פגע במכבי באופן משמעותי בריבאונד ובכדורים האבודים, שרובם נחתו בידיים ליטאיות.

רק לכמה דקות ברבע השלישי, שבאו אחרי התדרוך של קטש בחדר ההלבשה, נצפתה דחיפות ובהילות הגנתית, שהובילו לחטיפות, מתפרצות, ופתיחת הפער שהספיק בדיוק לניצחון. למכבי יש מספיק כישרון התקפי, ולורנזו בראון משחרר את קטש מהרבה עבודה התקפית. לכן מכבי חייבת להתרכז בייצור ליבה קבוצתית דרך ההגנה והריבאונד, ודווקא שם מתבקשת טביעת האצבע של המאמן.

יש סגל סופר עמוק ואתלטי, מה ההתלבטות? לחץ על כל המגרש צריך להיות הבסיס לכל החיבורים, לייצר זוגות ושלשות של שחקנים שמשחקים טוב יחד ומתאימים. קודם כל הגנה. ואז בהתקפה צריך לזהות מה בא טבעי (משחק אישי וחדירות, ריצה כשאפשר), ומה לא (משחק נגד אזורית למשל) ולתת על זה דגש מיוחד.

זרים מוזרים

כל שנה מכבי מביאה שמונה זרים כי היא יכולה, ואז מייתרת בהדרגה לפחות שלושה מהם. זה לא שהם לא טובים, פשוט אין מקום לכל כך הרבה שחקנים ברוטציה, ולזרים יש יכולת ספיגה ועמידות נמוכות יותר מאשר לסגל הישראלי, במיוחד כששלושה מהם לא מתלבשים בליגה המקומית. המועמדים השנה הם הולינס, ג'רלס, ואולי אחד מהצמד ניבו - פויטרס.

פויטרס חזק ואתלטי אבל חלש מתחת לשני הסלים ונחסם בקלות. קולסון הוא היחיד (חוץ מבראון) שמקומו מובטח, עם כישרון קליעה מכל הטווחים ותנועה אינטליגנטית ללא כדור. אז מי כן ישחק? כשמכבי קולעת רק 6 שלשות ב- 25 אחוז, חוסר השימוש במנקו זועק לשמיים. הוא לא רק קלעי אבסולוטי, אלא גם מייצר תקשורת וחיבור בין השחקנים. ואחרי העונה הקודמת, רומן סורקין צריך לשחק לפחות 20 דקות. ביורוליג. ואם לא, הוא חייב ללכת למקום אחר.

מבין הזרים האחרים, נראה שהיליארד המוכשר והחכם לא מקבל מספיק קרדיט שניתן באופן מוגזם לבולדווין עמוס הכישרון, וגם האגו וה"רגשי". היליארד גם קולע טוב יותר משלוש. בולדווין החליט לקחת את המשחק עליו בסיום ולרגע שוב נזכרנו בעקשנותו של סקוטי ווילבקין; ייתכן שהעבירה החמישית של בולדווין היא שניצחה למכבי את המשחק, כי זה השאיר את הכדור בידיים של בראון, שמכבי תלויה בו כיום לחלוטין.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

איתו היא קבוצה מסודרת וחכמה, בלעדיו היא יכולה להזכיר לפרקים, לפחות כרגע, קבוצת קולג' ליגה שניה מקווינס. כשבראון יצא לנשום ברבע השני ז'לגיריס מיד ברחה. וחוץ מהדאבל דאבל שהשיג הוא גם היה זה שהחטיף מכה לכדור האחרון ובזבז את חצי השניה הקריטית עד הבאזר. כרגע, לורנ-זו מכבי.