חמישה צעדים קדימה: הישראלים במוקד חזרת ליגת הכדורסל

ההיסטוריה של כוכבי הליגה הישראלית שזורה בעיקרה ברכזים מופלאים (מוטי ארואסטי, אביגדור מוסקוביץ', בארי לייבוביץ', דורון שפר, עודד קטש, עדי גורדון, מאיר טפירו) ובקלעים גדולים (מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, עופר אשד, אור גורן, סטיב קפלן, דורון שפע, ארז חזן).

פה ושם היו סנטרים מאיימים (תנחום כהן מינץ, גבי טייכנר, יניב גרין, תומר שטיינהאוור), וכמה שחקני פינה, הפורוורדים של היום (חיים בוכבינדר, בועז ינאי, מוטי דניאל, ליאור אליהו).

אבל בעשור האחרון הליגה שלנו מוצפת גארדים זרים, וכך הישראלים שבולטים בה הם בעיקר אותם הפורוורדים שהיו נדירים פעם. הנבחרת היא מראה מדויקת. כל רכזיה משחקים באירופה, קלעים טהורים זה כבר זן נכחד, ובפינה לשיפוטכם בעתודה מתמתח גלעד לוי, על 220 הסנטימטרים שלו.

יחד עם שלושת הרכזים המצטיינים של הנבחרות הצעירות (נועם דוברת, נועם יעקב ובן שרף) הם ינסו לקרוא תיגר על הליגה והמגמה בשנים הקרובות. אבל בעונה הנוכחית, הפנים הישראליות של הליגה יהיו הפורוורדים המובילים של הקבוצות הבכירות.

1. תומר גינת / הפועל ת"א

החזרה של גינת לליגה אחרי שנתיים בצרפת, והבחירה הרגשית שלו באדום ולא בצהוב, זעזעה את יסודות הליגה המוכרים, לפיהם הכסף והיוקרה של מכבי ת"א מכריעים את בחירת השחקנים הבכירים.

והנה גינת הסתפק בחוזה נמוך יותר (אם כי מכובד מאוד), העדיף יורוקאפ על יורוליג, אבל בעצם, בחר באהבה לפני הכל, ויצר תקדים חשוב שיהווה דוגמה לבאים אחריו - שחקן שבוחר להיות מרכזי ומשמעותי במקום שהוא אוהב, על פני בורג משני במפעל גדול יותר. מה שיפה הוא, שזו בחירה שלא ניתן לבדוק במבחן התוצאה. היא באה ממקום שבו לוח התוצאות הוא לא במקום הראשון.     

2. רומן סורקין / מכבי ת"א

סורקין דווקא בחר בצהוב, אבל עשה את זה אחרי שהתבשל מספיק והשתפשף כשחקן מרכזי בקבוצה קטנה (מכבי חיפה). הוא הגיע בגיל הנכון, ולשמחתו מצא מאמן נכון שנתן בו אמון והעניק לו דקות משחק. למרות שגדל כפורוורד, גם המזל שיחק לו תפקיד. פציעות של הזרים הגבוהים אפשרו לו לבלוט ולקבל גם ביורוליג מקום ברוטציה בתפקיד הסנטר, אותו לקח בשתי ידיים.

סורקין הוא אתלט חריג, גבוה ומתעופף מעל הטבעת, חוסם מעולה, אבל מתקשה בהגנה הבסיסית ובריבאונד הגנה. כדי להמשיך לקבל קרדיט מקטש הוא יצטרך לשפץ בעיקר את משחק הפיק אנד רול שלו, ולהעז לזרוק (וגם לקלוע) שלשות פנויות.

3. שון דאוסון / הפועל חולון

העונה הזו תבחן שון דאוסון באלמנטים שבהם פחות התבלט עד היום: מנהיגות, חיבור קבוצה, וקליעה משלוש. הוא מחליף עבור אלופת המדינה שני קלעים ומנהיגים (גיא פניני ורפי מנקו), ואחרי העונה המצוינת בבני הרצליה עם גביע וגמר פלייאוף, הוא יידרש למאמץ גבוה ודחיפות גבוהה פי שניים, כשישחק פעמיים בשבוע.

דאוסון ישאף להמשיך ואף לשדרג את קו העלייה של חולון באירופה, וגם לשמור על האליפות, משימות קשוחות ומאתגרות. אחרי שהתגבר על שתי פציעות מחסלות קריירה והשתקם באופן מוחלט, הוא נכון מנטלית וגופנית לאתגר.

4. עוז בלייזר / הפועל ירושלים

הרגע שהכי זכור לי מבלייזר בעונה החולפת במכבי ת"א היה אחרי שהצליח לסחוט עבירת תוקף מג'ייקובן בראון באחד ממשחקי הדרבי. בלייזר הניף ידיו במצב שכיבה, ואז התרומם על רגליו בקפיצת הדרקון של ברוס לי, שביטאה שילוב של אתלטיות אדירה ותסכול גדול אפילו יותר.

אם בשנה הראשונה הוא שולב באופן יפה במשחקי הליגה וגם ביורוליג, בעונה האחרונה הוא חימם יותר מדי את הספסל, ולכן לא הפתיע שבחר ללכת להיות הישראלי המוביל בירושלים. תחת מאמן אירופאי חכם (אלכסנדר דז'יקיץ') וגם קו קדמי אירופאי, הוא יוכל להראות את חוכמת המשחק שלו ואלמנטים נוספים שכמעט נכחדו לו מהארסנל. ואולי הוא גם יוכל לשמש חונך ישראלי לנועם דוברת וגלעד לוי.   

5. נמרוד לוי / הפועל גליל עליון

ההחלטה לוותר על חוזה בהפועל חולון ולהמשיך בגליל עליון די מאפיינת את השחקן המוכשר והמגוון הזה. קבלת החלטות מקורית שאינה נכנעת לתכתיבים מוכרים בהכרח, וכמו במקרה של גינת, מונעת הרבה מרגש וסדר עדיפויות פרטי.

גם על המגרש לוי משחק באופן אינסטינקטיבי, ומנצל את הגובה, האתלטיות וכישרון הקליעה לצבור הרבה נקודות בזמן קצר. ההחלטה להישאר בגליל מחייבת אותו לזהור העונה, לשפר בעיקר את ההגנה והריבאונד, ולקחת את הקבוצה שלו צעד אחד קדימה, כלומר אל חצי גמר הפלייאוף.  

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

על הספסל: גיא פניני, רפי מנקו, עמית שמחון, בר טימור, יותם חנוכי.