מה אנשים הכי אוהבים? שהקבוצה שלהם משאירה הכל על הפרקט. זו הסיבה שכולם אהבו את נבחרת העתודה של ישראל. היא אמנם איבדה את התואר שהיה שייך לה, אך שכנעה את כולם שהיא לא מוותרת על אף כדור, וסחטה מעצמה את הכל - מקצועית ומנטלית.
היה ברור שיהיה קשה לייצר זכייה באליפות שלישית ברציפות. העיקר באליפות הזו היה המשכיות - לשמור מקום בצמרת הגבוהה, ובזה הנבחרת עמדה, ובגדול.
המצטיין - נועם דוברת
לעיתים זה נראה שהוא מבוגר שמשחק נגד ילדים. הניסיון הרב שצבר בליגה הבכירה והכישרון הגדול עשו את שלהם. דוברת הציג טורניר נהדר וגם סחב את הנבחרת על גבו. הוא ידע לשים מאחור עונה בעייתית בראשל"צ ובירושלים, היה אחד השחקנים הטובים בטורניר והוכיח שהוא הטובים ביבשת לבני גילו.
פתרון התעלומה - גלעד לוי
אחרי 4 שנים רחוק מהזרקורים באקדמיה של אסטודיאנטס בספרד לא ידענו למה לצפות מהגבוה המוכשר. אף אחד לא ידע איך הוא ישתלב בנבחרת ישראלית, שמסורתית אין לה גדלים כאלה (2.20), והטורניר פתר את הסוגיה.
לוי התקדם רבות בספרד והפך את עצמו לסנטר דומיננטי. בנבחרת ידעו כיצד להשתמש בו, הוא הפך לשחקן מפתח ומשך הרבה עניין בטורניר, כשסיים בצמרת טבלאות המדד והריבאונד.
התגלית - הראל רינסקי
אחד מאלה שפרצו לתודעה בגדול הוא הראל רינסקי. הפורוורד היה שחקן חמישייה לאורך הטורניר והיה עוגן של יציבות. המאפיינים הבולטים: השקט הנפשי ויכולת הקליעה משלוש (57 אחוז, שני בטורניר), אין לנו הרבה מספרי 3 קלאסיים בכדורסל. בעונה הבאה הוא עובר לגליל עליון הידועה בדגש שהיא שמה על השחקנים הצעירים.
האקס פקטור - איתן בורג
האיש המפתיע של הנבחרת, ומי שפתר לא מעט בעיות כשעלה מהספסל. איתן בורג, הגארד מאליצור נתניה, המשיך את העונה הטובה שלו מהליגה, הכניס אנרגיות כשעלה מהספסל, קלע מבחוץ ולא היסס לקחת זריקות בדקות מכריעות. לא יישאר בלאומית עוד הרבה זמן.
נכנס לנעליים
אליפות עם סיכון גדול הייתה למאמן אורן אהרוני. סגל פחות חזק מהפעמים הקודמות, משקל ציפיות על הכתפיים בגלל שתי הזכיות האחרונות, וצורך להיכנס לנעליו של אריאל בית הלחמי - סוג של אגדה אחרי הזכייה הכפולה שלו.
אהרוני היה אחד המאמנים הבולטים בטורניר. הוא עמד בציפיות. היו שחששו שאנחנו לא מספיק טובים, ובסופו של דבר סיימנו ברביעייה הראשונה כי אהרוני העמיד נבחרת מגובשת ומחויבת שמשחקת כדורסל נכון. הוא סוגר עונת קסם עם גביע, מקום שני בליגה והצלחה גדולה בעתודה.
ההגנה של הטורניר
כמו בבני הרצליה גם בנבחרת המאמן אורן אהרוני שלף את ההגנה האזורית. זה עבד מעל למשוער. חוץ מספרד כולן התקשו מולה, והיו משחקים שהיא שינתה בהם את המגמה.
האזורית אמורה לצמצם את הנחיתות הפיזית שלנו מול היריבות ולהמר על אחוזי קליעה נמוכים של היריבה - מה שאכן קרה, מלבד תצוגת השלשות של ספרד.
למרות שהתכוננו לאזורית, היריבות התקשו להגיב לה. האזורית, שבוצעה מצוין על ידי השחקנים, נועדה להחביא מגבלות - ואת זה עשינו באמנות בטורניר.
מאכזבים - אין
בדרך כלל בטורניר כזה נוהגים לבחור מי אכזב. בנבחרת הזו לא היו מאכזבים. יש מי שעמדו פחות בציפיות. גם מי שפחות הרשים היה לו חלק חשוב במערך. ציפינו מרון ציפר להרבה יותר, מצפים מרועי פריצקי לשפר דרמטית את הקליעה מבחוץ, אבל אלה לא שמות גדולים שנפלו או התרסקו או מנעו מהנבחרת לרוץ בטורניר, אלא עזרו כל אחד בדרכו, גם אם מקצועית היו רחוקים משיאם. יובל לוין, אנטון אגייב ושוהם גת כמעט לא שיחקו.
העתיד
אין ספק, פוטנציאל גדול יש פה. לפחות חמישה שחקנים יערכו בעונה הבאה בכורה בליגת העל ותוך שנה-שנתיים תשחק שם רוב הנבחרת. הופעה במדים הלאומיים נותנת דחיפה גדולה, אבל החיים עצמם נמצאים בקבוצות עמוסות הזרים. עכשיו נראה איך (ואם בכלל) הקבוצות ייתנו קרדיט לצעירים ואם הם יעשו החלטה נכונה בבחירת היעד אליו הם הולכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו