לנבחרת העתודה יש תפקיד קריטי בהתפתחותם של שחקני העתיד, כי כשהם מגיעים לגיל 18 הם נתקלים בקיר. מהחממה של מחלקת הנוער ובית הספר הם מגיעים לעולם אכזר, שבו מצופה מהם לתת תמורה מיידית, בקבוצות מוצפות זרים, שאפילו משלמים מס מופחת מהם.
הצורך החשוב לשרת בצבא מוסיף לחץ ודורש סידורים והתאמות (בעזרתו של איגוד הכדורסל), וכך נבחרת העתודה מאפשרת להם להמשיך לשחק במסגרת תחרותית, בתפקיד משמעותי, בלי זרים, וגם להמשיך ללמוד כדורסל.
האיגוד דואג תמיד להציב בנבחרת הזו מאמן ראשי שהוא גם מורה, והלמידה כוללת בעיקר טקטיקה אישית והבנה לעומק של המשחק האירופאי, קבלת החלטות תחת לחץ, ביצוע הוראות כשאין חמצן, בחירת זריקות ועבירות ברגעי הקלאץ' - ועל זה הוכרע המשחק. בגלל 14 איבודים במחצית השנייה כמעט הפסדנו משחק שהיה לנו בידיים.
מדד ההצלחה הוא לראות את כל בוגרי העתודה מהשנים 2019-2017 ממלאים את השורות בקבוצות ליגת העל, כשהמצטיינים כבר משחקים ביורוליג וב־NBA. ואין כמו טורניר האליפות כדי לבחון את התקדמות הסגל הנוכחי כיחידים וכנבחרת.
הפרויקט החשוב ביותר בסגל הנוכחי הוא גלעד לוי. הוא ממש פרויקט לאומי בגובה 2.20 מ', שבחירתו להתאמן באירופה בארבע השנים האחרונות היא תעודת עניות לכדורסל שלנו, אבל גם משקפת חוסר ידע בטיפול בגבוהים.
מאמן הנבחרת, אורן אהרוני, גדל בנוער של הפועל חולון עם תאומי המגדל אלי וקובי בלול, שיחק כל הקריירה עם דרור כהן וגבוהים זרים דומיננטיים, והשנה כמאמן הרצליה הדריך את הסנטר הדומיננטי בליגה (אונוואקו).
אבל בנבחרת יש קונפליקט בין שיטת המשחק המתאימה לישראל - ריצה, חדירות ושלשות - לבין היכולת להפעיל שחקן גבוה. לוי עובד מצוין בהגנה ובריבאונד, אבל מתחנן לכדורים בהתקפה ומקבל אותם רק במקרה ובמשורה: מסירה ראשונה פנימה בדקה השישית, סל ראשון שלו בדקה ה־12.
במחצית השנייה השתחרר משהו והוא קיבל יותר כדורים, אבל כשהוא על המגרש חייבת להיות מודעות והכוונה להשתמש בו, לא רק כדי לקדם אותו אלא כדי לקפל את ההגנה פנימה ולשחרר את הקלעים.
לוי מגלה אופי ובגרות והתקדם מאוד ביסודות המשחק. הכניסה שלו ברבע הרביעי סדרה את ההגנה והביאה את הניצחון, ובדקות שלו על המגרש הנבחרת ניצחה ב־16 נקודות! (נקווה שהצוות הסרבי בהפועל ירושלים יוכל להמשיך ולקדם אותו).
העוגן של הנבחרת הוא נועם דוברת. מנהיג מלידה, תוצר של מחלקת הנוער המשובחת של מכבי ראשון לציון ושל האסטרטגיה של יצחק פרי לקדם את הצעירים, כולל לאפשר לו לעבור לירושלים כדי להתקדם, אולי על חשבון ירידת ליגה.
מאוד חשוב שיש לנו רכז שמשחק כמו בוגר בין ילדים, שמנהל את הכדור בשקט בלי לחץ. רועי פריצקי מזכיר לי את קורן אמישה, עמית אהרוני מזכיר את אבא, ואת חשיבות הליגה הלאומית לביטחון ולהתפתחות השחקנים.
בפינת הפרגון למאמנים שמכינים את השחקנים לנבחרות - רובן נייברגר מאמן בנתניה כבר שלוש שנים, מנצח משחקים, עשה פלייאוף, עלה ליגה שבוטלה רק בגלל האולם, ונתן במה לשחקנים כמו עמית אהרוני, איתן בורג ורועי פריצקי, וגם לאיתי מושקוביץ שכבר משחק בליגת העל.
אין ספק - זהו ניצחון גדול ודחיפה אדירה לפתיחת האליפות.
מחר (ראשון, 15:15, ספורט 5) תארח נבחרת העתודה את פורטוגל למשחק השני במסגרת אליפות אירופה עד גיל 20.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו