אורי קוקיה (41, 2.02) הוא כדורסלן עבר ישראלי, שמשמש כיום מאמן אליצור יבנה ומנהל מקצועי במחלקת הנוער של מכבי רמת גן. קוקיה שיחק בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר במועדונים בכירים בארץ, כולל הפועל ירושלים, הפועל ת"א, הפועל גליל עליון והפועל חולון, שעימה זכה בגביע המדינה ב־2009, ואף שיחק בנבחרת ישראל.
בשנת 2017 הפך לכדורסלן הפעיל הראשון שיוצא מהארון. קוקיה מנהל מערכת יחסים כעשור עם בן זוגו ג'ואי, והם מגדלים באושר שתי בנות - בנות 6 ו־3. לכבוד שבוע הגאווה נבחר קוקיה, על ידי חברת אדידס, יחד עם ספורטאים נוספים, לקמפיין חגיגי.
איזה מלך אורי קוקיה ❤️❤️❤️ pic.twitter.com/msHz004huZ
— Buzz Lightyear (@MatanAlcalay) June 2, 2022
אורי, וידוי לפני שמתחילים - פעם כשעבדתי במקומון נתתי כותרת לכתבה עליך, "כן, הקוקיה". עכשיו, כשסגרנו את הפינה, לאן נעלמת?
"אני מעולם לא עזבתי את הכדורסל ולא היתה לי כוונה כזאת. אני באליצור יבנה בוגרים ובמכבי רמת גן במחלקת הנוער. הכדורסל תמיד היה חלק ממה שאני, והוא גם השתנה בכל כך הרבה אספקטים".
אתה חושב שהספורט משיג את הקצב של החברה בכל הקשור לסובלנות וליציאה של ספורטאים מהארון?
"הספורט עוד לא שם לדעתי. אנחנו מתקדמים, אבל אני עדיין זוכר את הלבטים שלי לגבי היציאה מהארון, שהם לאו דווקא לבטים שקשורים לספורט אלא לחיים האישיים ולהשלכות שיהיו לכך. בדיעבד אתה מבין שאלו פחדים לא הגיוניים שאתה חווה עם עצמך. החשש הוא קודם כל פנימי".
היציאה שלך מהארון היא עדיין מאורע חריג בספורט הישראלי. למה זה כך?
"אני לא שופט אף אחד ומבין את החששות של כל אחד ואחת. אתה שואל את עצמך מה זה יעשה לקריירה שלך, לדוגמה, וכשאתה נער או נערה ואתה לא סגור על עצמך, הלבטים האלה הם גם חלק מהעניין. יש עוד גייז בספורט המקצועני בישראל, אבל כל אחד צריך לפעול לפי צו מצפונו".
מבחינה סטטיסטית הכדורגל והכדורסל הישראליים צריכים להכיל מספר רב של הומוסקסואלים.
"ברור שזה המצב מבחינה סטטיסטית, וסביר להניח שיש היום כדורסלן הומוסקסואל בליגת העל בכדורסל. אבל כל אחד מבשיל בקצב שלו, והסיטואציה הזאת של חדר הלבשה אכן מלחיצה. הכדורסל הישראלי מלא בכדורסלנים אינטליגנטים, שיודעים שאם הם ייצאו מהארון לא יקרה עם זה שום דבר, אלא להפך - הכדורסל הישראלי הוא סביבה מכילה שתקבל אותם".
אני מניח שלצאת מהארון ככדורגלן הרבה יותר קשה מככדורסלן.
"אני חושב שכדורגל הוא אולי הענף הפופולרי בעולם, מה שמושך אליו כמויות גדולות יותר ומגוונות יותר של אוכלוסיות, ולרוב הדברים בו קצת יותר מוקצנים, בין אם זה הומופוביה, הערות גזעניות וכדומה, מה שמקשה על השחקנים לצאת מהארון, לאו דווקא בישראל, אלא בכל העולם".
אתה חושב שמועדון ספורט, כמו שהוא אמור לדבר על גזענות עם הספורטאים שלו, כך הוא צריך לעודד אותם להיפתח גם בנושא הזהות המינית?
"מועדון ספורט נועד - בטח בגילאי הנוער - צריך להכין את החבר'ה לחברה שבה הם חיים. רוב השחקנים שמגיעים למחלקות הנוער לא ייצאו שחקנים מקצוענים, אבל לדעתי הם צריכים לקבל כלים לתחנות הבאות שלהם בחיים דרך הספורט: בין שזה בצבא ובין שבכל מקום אחר. לכן אני חושב שכן צריך לדבר איתם על כך, כדי שיבינו שהדבר הזה ילווה אותם בכל חלק בחייהם, והמפגשים הללו צריכים להיות עבורם טבעיים.
"כשיצאתי מהארון אמרו לי שבגלל שאני הראשון זה ישפיע על הקריירה שלי, אבל בסוף זה לא באמת קרה. הרכבת הזאת יצאה מהתחנה. אולי היא תגיע באיחור, אולי יהיו לה תקלות, אבל בעוד עשר שנים לדוגמה אני בטוח שנראה שינוי עצום בכל מה שמתרחש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו