קשה להגיד שמכבי נתניה הסבה לי גאווה בשנתיים האחרונות. אני אוהד את הקבוצה עוד מהתקופה שהיא היתה הכי טובה בארץ, עם הצגות מטורפות באצטדיון הקופסה, כששחקנים ממכבי ת"א ומבית"ר ירושלים היו מתחננים לעודד ולגדי מכנס "תהיו עדינים איתנו, לא צריך יותר מ־2".
מה שיש היום זה להסתפק במועט. שלא תבינו לא נכון, לרגע אני לא מתבאס על מה שהשגנו, אבל כן על עצם המחשבה שמסתכלים עלינו כמו על הפועל חיפה, כי לא היינו ולא נהיה קבוצת ביניים. נתניה צריכה לשחק יפה תמיד ולרוץ כל שנה לאליפות.
נתניה היא קבוצה רומנטית. את הבעלים שלנו, אייל "המלך" סגל, אני זוכר עוד בתור אוהד, וזה היופי שבכדורגל - שהבעלים עושה הכל מאהבה, למרות שאין בזה היגיון כלכלי. אלמוג "הנסיך" כהן חזר הביתה ואני מעריך את מה שהוא עשה עבור המשפחה שלו, בתקווה שיהיו לו העונה הרבה רגעי נחת מהקבוצה.
עוד מימי איציק זוהר, שחקנים שכמעט נגמרה להם הקריירה קיבלו אצלנו חיים חדשים. יש משהו במועדון הזה שמחזיר להם את החדווה והתשוקה. הפנטזיה שלי היא לראות העונה את רועי קהת עם היכולת שלו בתקופה ששיחק בק"ש. בכלל, אם סלובו וברדה, שיצטרכו לעשות התאמות לשחקנים החדשים ואולי לשנות סגנון משחק, פגעו השנה בזרים החדשים גולובארט והררה, נוכל לדבר חזק העונה.
מוחמד. שיהיה בהצלחה, אבל לא נגד נתניה // צילום: אורן בן חקון
היתה לי בעיה עם זה שעלי מוחמד עזב. אוקיי, למועדון לא היה יותר מדי מה לעשות כשהפעילו את סעיף השחרור שלך, אבל למה לבית"ר ירושלים? מילא לקבוצה גדולה יותר, לקבוצה באוסטריה, שמשם היית יכול לקפוץ מדרגה.
אם הנסיך שלנו עשה קריירה כזאת גדולה בגרמניה, גם אתה היית יכול, אבל בית"ר? בירושלים הכל זה מאניה־דפרסיה, טעות הכי קטנה או כרטיס אדום, וחלק מהקהל יכול להתהפך נגדו. עלי, אני מאחל לך שתהיה בריא ושמח, אבל תפסיד לנתניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
