פעילות גופנית, הכנת לו"ז יומי וקריאת ספר התפתחות אישית. זו הרוטינה הקבועה של עמרי גאנדלמן, מדי בוקר. עם מנטליות וגישה כזאת לחיים, לא פלא שבגיל 21 בלבד הפך לפנים של מכבי נתניה, לאחד הכוכבים של הקבוצה, ומסומן כבר עכשיו כאקזיט הבא של היהלומים.
הפריצה של גאנדלמן הגיעה בעונה שעברה, בהדרכת המאמן ריימונד אטוולד, אבל העונה הגיעה ההתפוצצות הגדולה של הבלם/קשר. יש לו הכי הרבה דקות משחק בקבוצה (שני אחרי השוער דני עמוס), הוא מדורג ראשון בליגת העל במאבקי אוויר מוצלחים, וגם שני שערים נרשמו. גאנדלמן לא התראיין מאז קפץ כיתה לבוגרים, וכעת הוא מעניק ראיון בכורה ל"ישראל היום".
"עד כיתה ו' שיחקתי כדורגל וכדורסל", נזכר גאנדלמן, "הייתי בהוד השרון, והם היו דואגים שהאימונים והמשחקים לא יתנגשו. בשישי זה היה כדורסל, ובשבת כדורגל. הגיע מצב שהייתי צריך לוותר על משהו - אז ויתרתי על הכדור הכתום. וזה למרות שניבאו לי עתיד טוב ככדורסלן", הוא צוחק.
לא במקרה גאנדלמן שיחק כדורסל. אביו, שמואל גאנדלמן, היה שחקן בהפועל ירושלים, במכבי ראשל"צ, במכבי חיפה ובאליצור רמלה. "אתה לא מבין כמה זה עוזר כשיש לך אבא שהיה ספורטאי", הוא מספר, "אמנם אבא שלי לא בא מהכדורגל, אבל הוא היה שחקן מקצועני ויודע בדיוק מה ספורטאי עובר. הוא האדם הראשון שאני פונה אליו ברגעים קשים. אין יום שאנחנו לא מדברים, הוא מכוון אותי ונותן לי להאמין בעצמי".
איך עשית את המעבר מהנוער לבוגרים בצורה כל כך חלקה?
"בכל פעם הצבתי לעצמי מטרות קטנות בדרך. בהתחלה להיות שחקן מוביל בנוער, משם להגיע לבוגרים. כשסימנתי על שני אלה 'וי', המטרה הבאה היתה להפוך לשחקן הרכב מוביל. בכל פעם אני מסמן עוד מטרה, ואני אף פעם לא מסתפק במה שאני משיג. אני מאמין בדרך שלי ושואף להרבה יותר. מבחינה פיזית בנוער הייתי מעל הליגה, ובבוגרים היה לי קצת יותר קשה, אז החלטתי לשפר את החוזקות שלי כדי שאביא אותן גם לבוגרים".
אבל עוד לפני שסלובודן דראפיץ' ושי ברדה - המאמנים הקודמים של נתניה - נתנו לו את ההזדמנות הראשונה בבוגרים, גאנדלמן יצא לחוויה מאתגרת בגרמניה, כששיחק יותר משנה בנוער של ווין ויסבאדן, שהיתה אז בבונדסליגה של הנוער. בתום התקופה הוא נאלץ לחזור לישראל כדי לשרת בצה"ל.
החזרה לארץ פגעה בך?
"במבט לאחור, היציאה לגרמניה זו אחת ההחלטות הטובות ביותר שעשיתי בקריירה. השתפרתי פלאים, כשחקן וכאדם. לא היה לי קל להיות שם לבד במשך שנה וחצי, היו הרבה קשיים ומחשבות. לא פשוט להיות במדינה זרה, אבל דווקא בגלל הלבד הכדורגל היה אצלי בראש 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. המאמנים שם והצוות עזרו לי לשפר את עצמי, עשיתי אימוני אקסטרה, למדתי גרמנית. לא רציתי לחזור לארץ, אבל לשמחתי הגעתי לנתניה, שזו גם אחת ההחלטות הטובות שעשיתי".
"אם לא נגיע לפלייאוף - כישלון"
איך תסכם את העונה עד עכשיו?
"התחלנו אותה עם אטוולד, והתוצאות לא היו טובות. בני לם הגיע והכניס התלהבות, ועכשיו אנחנו עובדים על חוסר היציבות. האוהדים לא אהבו ששיחקנו פחות אטרקטיבי, למרות שהבאנו נקודות. בסיבוב השני שמנו דגש על יציבות, ועדיין לא הפסדנו. במשחק הגביע מול הפועל ב"ש ומול בני סכנין בליגה שיחקנו כדורגל מצוין, אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה".
מה בני לם שינה בקבוצה?
"יש לו התלהבות אחרת. אפילו באסיפה הכי קטנה, שזה חצי דקה על המגרש, אנחנו מרגישים את זה. הוא איש מקצוע ברמה הכי גבוהה שיש, אבל מעבר לזה - מכבי נתניה אצלו בלב ובנשמה. אני מקווה שנהיה איתו טובים עוד יותר. אגב, בני משפר אותי באופן אישי בכל אימון ומשחק".
איך היה לקבל את תפקיד קפטן המשנה של הקבוצה?
"באופי שלי אני מנהיג, כך שאני לא צריך תואר כדי לעשות את זה. אין ספק שלהיות הקפטן של מכבי נתניה זה מרגש וכבוד גדול עבורי. נתניה זה מועדון שהפך לבית שלי, וכשאביב אברהם לא משחק או מוחלף ואני מקבל את הסרט - זו זכות אדירה".
יושב בראש שנתניה לא זכתה בתואר רציני כבר כמעט 40 שנה?
"להביא תואר למכבי נתניה זה חלום שאני לא יכול להסביר. השנה זה כבר לא יכול לקרות, אבל כשאנחנו מגיעים לגביע, תמיד יש את המחשבות האלה. בתור אחד שנתניה נכנסה לו ללב והפכה עבורו לבית, אני יודע מה תואר יכול לעשות למועדון ולקהל. תואר לנתניה יהיה משהו בלתי נתפס".
אתה מעדיף לשחק קשר או בלם?
"אני מרגיש נוח לשחק בשני התפקידים. להיות שחקן ורסטילי זה יתרון גדול. למשל, זה נותן לי את האפשרות לדעת מה שחקני הקישור רוצים ממני כשאני משחק בלם, ולהפך".
אם נתניה לא תעפיל לפלייאוף העליון, זה יהיה כישלון?
"כן. מכבי נתניה רוצה וצריכה להיות בפלייאוף העליון. למועדון הזה מגיע להיות שם, ואנחנו נעשה הכל כדי שזה יקרה".
ספר קצת על הקשר שלך עם אלמוג כהן.
"הערצתי אותו כילד, הרבה לפני שהכרתי אותו או בכלל חשבתי שאהיה במכבי נתניה. אלמוג עשה קריירה נפלאה בגרמניה, והוא תמיד היה
המודל שלי. מהשנייה הראשונה שלי בבוגרים הוא חיבק אותי ולימד אותי הרבה, זו זכות לשחק איתו".
"אירופה? עובד בשביל זה יום־יום"
אתה זוכר את הרגע שקיבלת את הזימון לנבחרת ישראל?
"זה רגע שלא אשכח בחיים. אחרי אימון הייתי בדרך לבסיס, לגזור את תעודת החוגר. הדלקתי את הטלפון וראיתי את הזימון, ואמרתי לעצמי 'וואו, זה אמיתי? לא מזמן הייתי הולך למשחקים וצובע את הפנים בכחול־לבן, ופתאום אני חלק מהסגל'. זה היה מרגש. פתאום הופעת בכורה נגד אוסטריה, זה חלום שהתגשם".
כחלק מהדור הבא של הנבחרת, אתה מאמין שתעפילו לטורניר גדול?
"כן. אני יכול לספר לך שבנבחרת הצעירה יש כל כך הרבה שחקנים עם כישרון גדול וחדר הלבשה טוב, כך שברגע שהם יהיו הדור שיוביל את הבוגרת - אני מאמין שנביא הישגים משמעותיים וגאווה למדינה".
מה עם אירופה?
"זאת מטרה שאני עובד בשבילה יום־יום. כדי להגיע לרמות האלה ולהיות שחקן לגיטימי ברמות האלה, צריך לעבוד בלי סוף. המטרה העיקרית היא להגיע לשם, אבל קודם יש לי את המטרות הקרובות עם מכבי נתניה. החלום שלי הוא לשחק בבונדסליגה".
וכמו שהספקתם להבין, לגאנדלמן יש כל הזמן מטרות חדשות. הוא רוצה לשפר את המהירות, עושה אימון נוירו־קוגניטיבי אצל רוני כהן (שגם דור פרץ עבד אצלו), אבל המטרה המיידית שלו היא לנצח בשבת פעם נוספת את מכבי ת"א, הפעם בבלומפילד. "אני חושב שמכבי נתניה, עם הסגל הזה, יכולה לנצח כל קבוצה. אנחנו באים לעשות את זה, וזה כולל גם את מכבי ת"א".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו