מישהו לרוץ איתו זה לא רק ספר וסרט מדהים של דוד גרוסמן. זו הכותרת שלי למרתון 'ווינר' ירושלים שהשתתפתי בו לראשונה בחיי, ביום שישי האחרון בבירת ישראל שהוא מוגדר.
החוויה כמובן מספקת ומושלמת. אחרי הכנות וסרגל מאמצים שבניתי בשנה האחרונה מאז התחלתי לעשות שינוי בתזונה ובכושר בעזרת מאמן "לאורח חיים בריא" האישי שלי בני שטיין, אין ציון דרך יותר משובח מזה שיכולתי לדמיין ולחשוב.
אחד הדברים שריגשו אותי מהחוויה הזאת זה לראות אנשים שרצו סביבי. אנחנו רגילים לראות ברחבי היישוב והעיר שבהם אנו גרים לראות אנשים ביום יום, צועדים לצורך דיאטה כזו או אחרת בעיקר לצורכי בריאות ונפש. כאלה שרצים לבגרות, בהכנות לגיבוש ליחידה מובחרת, בצבא, ספורטאים וחובבי הז'אנר כמובן. במרתון, חוץ מכאלה שזה אצלם בשגרה, ראיתי פשוט את כולם.
אנשים עם צרכים מיוחדים שרצים בליווי מדריך שהם קשורים אליו בידיים, חולי סרטן, מאבק נגד אלימות נשים, חיילים ביחידות מובחרות, ילדים בכל הגילאים שאני בגילם לא הייתי רץ רבע ממה שהם רצו, מבוגרים יותר, מבוגרים פחות, קבוצות ריצה שונות ועוד.
לראות את כל האוכלוסייה הישראלית היפה זה פשוט מדהים. כל השנים הסתכלתי על מי שמשתתף באירועים כאלה בקנאה חיובית. אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה גם בשביל הספורט אבל בעיקר בשביל הנפש והנשמה. אין ספק שזה דבר ממכר. היום אני רץ בירושלים, והראש כבר חושב על המרתונים הבאים - מרוץ התנ"ך, תל אביב, באר שבע ועוד.
יש הרבה מה ללמוד לחיים מריצת מרתון. אנחנו אוהבים להשתמש בזה ביום יום כמושג וכדוגמא לדברים אחרים כמו עבודה ולימודים שהם סיזפים אבל בסופו של דבר שאתה עושה את הדבר האמיתי של ריצה לבריאות ולנפש, אין שני לו. התהליך לא תמיד קל אבל הסוף, האחרי, זו חוויה מטורפת.
הפקה סביב אירוע כזה של מרתון באופן כללי, הוא פרויקט חשוב מאין כמוהו למען הקהילה שמספקת גם אירוע תיירותי ששווה לכל עיר וכל רשות לאמץ. היום רצתי 5 ק"מ, אני כבר מתכנן את הסרגל מאמצים בכדי להוסיף ק"מ נוספים. להתראות במרתון הבא!
*הכותב הינו יועץ תקשורת, השתתף לראשונה במרתון 'ווינר' ירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו