1. מכבי ת"א של סוף כסלו תחילת אוקטובר היא קבוצה מתעתעת עבור אוהדיה ודורשי טובתה.
הקונפרנס ליג מעולם לא היה חזונו האוטופי של הבוס הגדול מקנדה, מיטש גולדהאר. החלום הציוני הגדול שלו היה להפוך את מכבי לדיירת קבועה בליגת האלופות, בדרך להיות מועדון דרג 2 חזק ביבשת. כזה שיתחזק את עצמו כל עונה מההכנסות הגדולות באלופות, מבלי להידרש שוב ושוב לכיסו העמוק של הפילנטרופ.
לצערו זה לא קרה, והארגון החדש של המפעלים באירופה, שהוליד העונה הליגה המחוזית הזאת, רק הולך ומרחיק את החזון.
אמרנו שמכבי מתעתעת בכולם, כי היא הגיעה לאוסטריה וחטפה אחרי עשר דקות גול מעצבן שחשף שוב את חולשת העורף שלה. לאורך רוב הזמן האוסטרים, קבוצה לא מעניינת במיוחד, ניקרו בהגנה של דניאל פרץ, אבל לא יותר מזה.
אנשים יכולים לבוא בטענות לפטריק ואן לוון עד מחרתיים, אבל מעניין איך היו איך נראים כל המאמנים בקבוצות אחרות, אם בכל עונה היו מגלחים להם מההרכב את רובו של השלד, ובמיוחד את הכוכבים שנפוצו העונה בכל רחבי איטליה. אחרי זה עוד דורשים ממנו להעמיד הרכב מאומן ומיומן במחזור הראשון. אבל המאמן ההולנדי הוא סיוויל סרבנט, לא שמעתי ממנו בכי או נהי על סגל קצר. בקרית שלום אין מי שרוקן את תיבת התלונות.
הבן אדם קיבל את הזדמנות חייו והתחיל במועדון מלמטה, עד שקיבל את ההגה הראשי.
בלינץ הוא ביצע ארבעה חילופים, ושניים מהם היו אחראים לשיוויון הנהדר רגע לפני הסוף. גררו מצא נהדר את עדן שמיר לטאץ' דאון ותיקו שהכניס עוד קצת - הרבה כסף, ובעיקר מיצב את מכבי בראש הבית, בואכה להביא את ההכרעה הביתה לבלומפילד.
2. בינתיים בנתניה ריימונד אטפלד הוא החלום ושברו. מביני עניין בעיר מדברים על המקצוען הכי גדול שדרך שם ברמת קביעת סדרי עבודה, טכנולוגיה ורמת הרפואה במועדון. שלושה שבועות של שבר מול חדר ההלבשה ואובדן דרך בניהול משחק, גמרו את הסיפור.
בני לם היה יכול להיות סגירת מעגל רומנטית, אבל הוא עושה פלאים במחלקת הנוער של מכבי חיפה, ולעזוב לנתניה כדי אולי להיחתך בסוף העונה – זה לא עסק. אז יהיו צדיקים אחרים.
