כמה התגעגענו לזה: אחרי יותר משני עשורים, ירושלים תיצבע בצהוב־שחור ובאדום־לבן ותפגיש את הפועל ובית"ר לקרב שלא ראינו כמותו מאז תחילת המאה. דרבי ירושלמי, כאן ועכשיו.
האדומים מקטמון הגשימו חלום. הדור הצעיר אולי לא יזכור, אבל חובבי הכדורגל הוותיקים בבירה לא ישכחו את קרבות הדרבי הגדולים בימק"א המיתולוגי ולאחר מכן עברו המפגשים לאצטדיון טדי.
בסיפור של הפועל ירושלים יש הכל. דרמה, מתח, טרגדיות ושמחות, מאז ימיהם של יוסי סאסי וויקטור יונה, דרך הקמתה של קבוצת האוהדים ועד לאיחוד המרגש שהביא לנקודת השיא ביום שישי, כשהקבוצה שלא מנוהלת על ידי אנשי עסקים ממולחים העפילה כנגד כל הסיכויים לליגת העל.
איך האיחוד השפיע לטובה? אם נשים בצד רגע את הרגעים הגדולים של העונה, לדעתי מאז שפורקה הפועל ירושלים המיתולוגית ולאחר רכישת הזכויות של המועדון באוגוסט 2020 של קבוצת האוהדים, הוכח שחיבור הוא שם המשחק. כששתי קבוצות עירוניות, או לחלופין קבוצת אם וקבוצת בת מתאחדות לקבוצה אחת מקורית, המהלך יניב פרי.
ההיסטוריה לא טועה ויש לה כמה תקדימים מעוררי דמיון. בתחילת המאה ה־21 הגיע לקריית שמונה איזי שרצקי, שעשה אקזיט וחיבר את מכבי והפועל לעירוני. לאחר 50 שנות נדודים בליגות הנמוכות, המועדון עלה לליגת העל והוסיף להיסטוריה שלו אליפות מדהימה וזכייה בגביע המדינה.
גם מ.ס אשדוד שהורכבה בשנת 1999 על ידי ג'קי בן זקן מהפועל ומכבי עשתה מהפכה. מאז האיחוד היא משחקת בעיקר בליגת העל, למעט ירידה אחת ללאומית שהסתיימה כעבור שנה בלבד ובחזרה שמחה לליגה הראשונה.
המודל עובד טוב גם בסכנין, לאחר שהקבוצה הבכירה של המגזר הערבי התאחדה בשנת 1991 וזכתה בגביע המדינה, כולל חוויה באירופה, בעונת 2004-2003.
מאמן ירושלים, זיו אריה, ושחקניו, שמו את ההיסטוריה העגומה בצד והובילו את המועדון להצלחה שמילאה בשמחה אלפי אוהדים אדומים בירושלים, אבל לא רק. התרגלנו כל השנים לדרבי תל־אביבי, חיפאי ולפעמים גם בפתח תקווה, אבל עכשיו הגיעה השעה לחזור לראות גם דרבי ירושלמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו