בראש ובראשונה ספיר ברמן, השופטת הטרנסג'נדרית הראשונה בישראל, היא אישה אמיצה ומרגשת. אבל יציאתה מהארון אמש היא בגדר כרטיס צהוב לעולם הכדורגל הישראלי והספורט המקומי בכלל, בעוד ספיר היא לפיד נוסף במרחב החשוך שעוד רחוק מלהיצבע בצבעי הגאווה.
במציאות שבה אנו חיים, עולם הספורט הוא מרחב עוין ללהט"ב הן כספורטאים, כשופטים, כמנהלים וכמאמנים, ואף כצופים בבית וכאוהדים אשר מגיעים למגרשים. הקללה הרווחת באצטדיונים היא "הומו", שחקן שכשל מכונה "קוקסינל", ספונסרים עדיין מעדיפים שלא להיות מזוהים עם הקהילה הגאה כדי לא לפגוע במותג שלהם, וישנם שחקנים שמתבטאים בעוינות כלפיה.
תזכורת מהדהדת לכך קיבלנו לפני כמה חודשים באותן אמירות מקוממות של אסי בוזגלו - כדורגלן לשעבר ואז מתמודד ב"הישרדות VIP" - על הנשיות של גברים הומואים אל מול הגבריות של הכדורגלנים, ועל הרתיעה שלו מלהשתמש ולחלוק חדר הלבשה משותף עם הומו.
כך בדיוק המציאות משמרת את עצמה. ספורטאים וספורטאיות נמנעים מיציאה מהארון בשל החשש להיות מסומנים בתוך הקבוצה ולהיפגע נפשית ומקצועית. המצב הזה גם גורם לנערים ונערות גאים לעמוד בפני דילמה נוראית - אם להמשיך לשלב הספורט המקצועני ולהשאיר את הזהות הגאה בארון, או לצאת מהארון לצד פרישה מהענף שהם אוהבים.
המעטים והמעטות שיוצאים מהארון הם בדרך כלל בשלהי הקריירה המקצוענית שלהם, בספורט הנשים או בענפים הפחות מוכרים ומסוקרים. מעולם לא יצא מהארון כהומו שחקן כדורגל ישראלי, למרות שאין ספק כי גם הם נמצאים על המגרש, מסתירים את זהותם.
מדויקת, חדה ומלאת גאווה
ב־2021 הומואים ולסביות שותפים מלאים בציבוריות הישראלית, פוקדים את עולמות התקשורת, התעשייה והאמנות, ממלאים תפקידים ניהוליים ואף משמשים שרים בממשלה. ויחד עם זאת, עדיין קיימים שני פערים מאוד בולטים. האחד - הומואים ולסביות נעדרים כמעט כליל מעולם הספורט. והאחר - זהויות אחרות מהקהילה הגאה אינן מקבלות מקום זהה.
לכן ספיר ברמן מדהימה בדילוג שעשתה עם יציאתה מהארון כטרנסג'נדרית. היא שופטת מצוינת בליגת העל בכדורגל, עם שאיפות מקצועיות ברורות לקריירה בינלאומית. מדויקת, חדה, רגישה ומלאת ביטחון וגאווה היא סיפרה אתמול על התהליך המרגש שעברה וזוכה לחיבוק גדול מהתקשורת (ותקשורת הספורט), מהאיגודים, מהקבוצות ומהאוהדים. מסיבת העיתונאים שנערכה אתמול בהתאחדות לכדורגל היא אירוע מדהים בפניי עצמו, שזכה לסיקור נרחב בשידור חי בכל ערוצי התקשורת המובילים בישראל.
ומה עכשיו? ובכן, הספורט צריך עוד ספיריות שיחשפו אותנו לעולמן, שיחברו אותנו לסיפור שלהן ושיאירו את העולם החשוך שבו הן פועלות.
אנו מייחלים ליום שבו שופטים ושופטות, ספורטאים וספורטאיות ייצאו מהארון כדבר שבשגרה, שנערים ונערות ירגישו בנוח להיות מי שהם ואיך שהן. יום שבו שופטים יעסקו רק בנעשה על הדשא ובניהול המשחק, ושופטים מטעם עצמם יימנעו מהערות אלימות. יום שבו כולנו נשתתף בגאווה במשחק, יום שבו עוד צבעים יצבעו את המגרש, יום שבו נבעט את הלהטבופוביה מהמגרשים.
הכותב הוא חבר ועד במועדון ספורט גאה ישראל, אחראי על המאבק בלהטבופוביה בספורט, מאמן ומנהל את קבוצת הריצה הגאה הפנתרים הוורודים.
