תמונה אחת שווה אלף מילים. את המשפט הזה כולם מכירים, אבל כשאתה נמצא בסיטואציה שבה אתה רואה כל כך הרבה פריימים מול העיניים בטווח כל כך קצר, אז קשה יותר להסביר את התחושות. יכול להיות שגם בחירת המילים הטובה ביותר לא תצליח להעביר את הרגשות שמציפים את מי שנמצא כאן בלונדון, גם כזה שלשמחתו ראה בחייו לא מעט רגעי ספורט מרגשים ביותר.
תוך פחות מ־48 שעות אפשר להבין איך אומה שלמה תלויה בנבחרת שלה. כל מה שבאמת מעניין את האנגלים כרגע זה מה יעשו הארי קיין והחברים שלו.
אז אולי זה ברור גם למי שנמצא מעבר לים, אבל מקרוב העוצמה האדירה נותנת לזה משנה תוקף. זה התחיל בעיר שמקושטת בדגלי המדינה: כל חצר, כל מלון, כל חנות - הכל צבוע באדום לבן. ואז עבר למקומיים שהגיעו למשחק בין איטליה לספרד ומדי כמה דקות שרו ש"הכדורגל חוזר הביתה", ונמשך ביום המשחק מול דנמרק.
חצי שעה של האזנה לטלוויזיה בבית המלון גרמה לי להבין שלא מדברים כרגע על שום דבר אחר. אין קורונה ואין וריאנט הודי - כל מה שחשוב זה רק לחזור לגמר ראשון בטורניר גדול אחרי 55 שנים.
הפאבים היו כמעט כולם בתפוסה מלאה, הרבה לפני המשחק. בהחלטה מושכלת נכנסנו לראשון שהיה בו מקום. אחרי חצי שעה של אכזבה מהאווירה הרדומה בו, היוצרות התהפכו. עד שריקת הפתיחה הפאב היה מפוצץ, ואלה שלא הצליחו להגיע בזמן עמדו בחוץ בשורות ארוכות, וצפו במסך הענק מרחוק.
האווירה היתה מדהימה, אבל האנגלים, למודי אכזבות מקצוענים, כך שלא הפתיעה העובדה שבשער היתרון של הדנים הדממה היתה כואבת ומוחשית. גם העובדה שבדם שלהם זרם כל כך הרבה אלכוהול, לא הקהתה את התחושה הקשה. למזלם, הגיבורים שלהם הגיבו מהר, והאוויר חזר לריאות.
הברמנים מנצלים את המצב, ומשכנעים אותך להזמין עוד בירה כי "אתה צריך את זה". אפשר לומר שהעובדים לקחו סיכון מסוים להשקות את הבליינים, כשהסטרימינג קפא בדקה 87 וגרם לדקה של חוסר אונים. אפילו הברמנים תפסו את הראש, עד שהבעלים הגיע כדי לתקן את המצב.
השיח, אם היה פנדל או לא על ראחים סטרלינג, ידובר כנראה ברחבי אירופה עד יום הגמר, אבל בשביל האנגלים זה לא באמת משנה בין אם הם שיכורים או פיכחים.
בהחלטה שלא היה בה שום תכנון מראש אלא דפוס התנהגות מוכר מהארץ, את החשבון ביקשנו חמש דקות לסיום ההארכה. כשיצאנו החוצה, היינו בין הראשונים בכיכר לסטר. חמש דקות לאחר מכן כבר הוקפנו באלפי אנשים, שטיפסו על אוטובוסים ורמזורים, חסמו כבישים והדליקו אבוקות. קשה היה שלא להישאב לשמחה הגדולה, שנראתה גם כמו איבוד עשתונות. בלתי נתפס.
כל מה שנשאר כעת, כדי להשלים את המסיבה המשוגעת הזאת, זה רק ניצחון אנגלי בגמר. דמעות יהיו פה בטוח ביום ראשון, השאלה מאיזה סוג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו