במרינה במארסיי תפס לי את העין שלט גדול "ארובה - אי אחד שמח". הבטתי בו, ואז הבטתי בפושים שהגיעו מהארץ והציפו את הנייד "המתקפה מתקרבת, הכינו את המקלטים".
ארובה היא מדינת אי, אם אפשר לקרוא כך לנקודה הזו, שנמצאת לא רחוק מחופי ונצואלה בדרום אמריקה ונחשבת לטריטוריה הולנדית. לכן ל־106 אלף התושבים החיים על האי יש דרכון הולנדי, ורובם מתפרנסים מתיירות.
פגשתי במארסיי את קמילה דאמרס, ראש המשלחת של ארובה לאולימפיאדה. דאמרס היא בכלל שחקנית באולינג, שהוא לא ספורט אולימפי, אבל בשל הצטיינותה נתנו לה את הכבוד.
"אנחנו אי קטן, אבל כזה שמאוד אוהב ספורט", סיפרה לי דאמרס. "הענפים הכי פופולריים אצלנו הם כמובן שיט ושחייה, כי אנחנו מוקפים חופים, ולאולימפיאדה שלחנו שישה ספורטאים".
היא נולדה בארובה להורים ילידי האי. ביקשתי ממנה שתספר לעיתונאי שמגיע ממדינה שבצפונה מפגיזים ובדרומה נלחמים, איך נראים חיים באי קסום בלב ים.
"אנשים אצלנו מאוד שמחים", חייכה. "הם גרים בגן עדן ולפעמים לא מעריכים את זה מספיק. יש כאלה שיורדים לחוף אולי פעם בשלושה חודשים. תבין שמגיעים אלינו מכל העולם לחופשה, כי אם תחפש היכן החופים הכי יפים, אנחנו בטח נהיה ברשימה. זה אי קטן שאורכו לא יותר מ־40 קילומטרים. כשאני מדברת עם תיירים הם תמיד אומרים שאנחנו מאוד נחמדים וחברותיים".
בארובה מדברים כמובן הולנדית, בשל השייכות ההיסטורית, אבל השפה המקומית היא פאפימנטו. כן, גם אני שאלתי פעמיים, למה היא מתכוונת? "זו שפה שהיא עירוב בין ספרדית, פורטוגזית והולנדית. מדברים אותה גם באיים הקרובים אלינו, סאבא וקוראסאו. אגב, לפני חודשיים הכניסו אותנו לגוגל טרנסלייט, אתה אפילו יכול לחפש אם תצטרך".
על המצב בישראל היא שמעה. "אני רואה חדשות, קוראת על זה ברשתות החברתיות, אבל במשחקים האולימפיים אתה מרגיש כאילו אין מלחמות בעולם וכל הנבחרות נמצאות יחד וזה מה שיפה. בארובה אין יריבים. יש לנו יריבויות ספורטיביות עם קולומביה, ברזיל. במרכז אמריקה אלה מקסיקו, גואטמלה וקוסטה ריקה, ובצפון אמריקה אנחנו מתמודדים עם ארה"ב וקנדה".
אבל אתם לא ממש יכולים לנצח אותם.
"למה אתה חושב?" היא קצת נעלבה, "אנחנו מנצחים אותם והם אותנו ואף אחד לא דומיננטי. במשחקי פן־אמריקה, בשיט יש לנו הרבה מדליות וניצחנו את ארה"ב. זה לא בלתי אפשרי".
קמילה באה לראות איך נבחרת השיט שלהם מתמודדת במארסיי. "אצלנו כל מאמן וספורטאי יודעים מה המטרה שלהם במשחקים. יש כאלה שעבורם להיות בין 24 הראשונים זה הישג, יש כאלה שבין עשרת הראשונים, ויש כאלה שמכוונים לחצי הגמר".
ואם לא יזכו, מה יקרה? ועדות חקירה, דיכאון לאומי, הפגנות בקפלן? מקסימום יירדו לים. "אני ממליצה לכם לבוא אלינו", פתרה דאמרס את הבעיות. "תחפשו אותנו בגוגל, תמצאו גן עדן, והכי חשוב - תפגשו אנשים נחמדים. אנחנו מקום רגוע, שמח ורק רוצים שיהיה לכם כיף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו