יממה עברה מההפסד של הנבחרת הצעירה בחצי הגמר ההיסטורי ביורו הצעירות, ובוני גינצבורג, המנהל הטכני, נראה נינוח. כבר בתחילת השיחה עימו ברור שזה רק למראית עין והראש שלו נמצא כבר במשימה הבאה.
בכל הקשור לצד המקצועי, בוני נותן לך להבין מהר מאוד שאם ישראל תעמוד לרגע - הרכבת האירופית תברח מהתחנה ואז לך תשיג אותה. את ההצלחה הכבירה של נבחרת הנוער בחצי גמר המונדיאליטו ושל הנבחרת הצעירה שהגיעה עד חצי גמר אליפות אירופה, צריך מבחינתו למנף - והתהליך רחוק מסיום.
"זו גאווה גדולה, אושר ותקווה לעתיד טוב לכדורגל הישראלי", הוא אומר בראיון ל"ישראל היום", "מצד שני, כל הזמן יש פוקוס על איך ממשיכים את התהליך מתחתית הפירמידה, איך לטפל במרכזי הפיתוח, גילי 14-12, וזה מה שמוביל. החזון הוא נבחרת בוגרת חזקה שתהיה דיירת קבועה בטורנירים החשובים, יורו ומונדיאל. ברגע שתהיה תשתית טובה, אין לי ספק שזה יקרה".
אוהדי נבחרת ישראל מתכוננים לחצי גמר היורו בגיאורגיה / קרדיט: ליאב נחמני
אתה מרגיש שהתשתית מוכנה?
"התהליך בעיצומו, אסור לנו להתבלבל אלא להבין את המצב. חלק מהשחקנים כאן יהיו כבר בחלון הקרוב חלק מהנבחרת הבוגרת. אבל צריך ליצור כאן פס ייצור של כדורגלנים איכותיים, ואנחנו עושים את זה בשיתוף המועדונים, הם הפרטנרים החשובים שלנו בתהליך הזה".
הרבה שנים אמרו שאין לנו שוער, ופתאום יש את דניאל פרץ, עמרי גלזר, תומר צרפתי ואחרים.
"אני חושב שיש לנו שוערים יוצאים מן הכלל ברמה האירופית. אני רואה את העמדה הזו כמוגנת בנבחרת הבוגרת. יש פוטנציאל עצום, ואני מאמין לא רק בשחקן הישראלי אלא בשוער. יש מאמני שוערים שיודעים לטפח אותם".
עמרי גלזר עזב לכוכב האדום, מה דעתך לגבי עזיבה של אחרים דוגמת דניאל פרץ?
"זה צעד מבורך, ואני מצפה שכל שחקן אשר יש לו הזדמנות - שייצא לחו"ל. אני אשמח אם זה יהיה לחמש הליגות הטובות באירופה. ברגע שיהיו לנו 20-15 שחקנים כאלה, זה ישפיע על הישגי הנבחרת".
20-15 שחקנים? זה ריאלי?
"אני חושב שכן. אני רואה את הבמות שהשחקנים שלנו שיחקו בהן הקיץ, כולם יודעים מי הם ובגלל שהם מישראל הם "סחורה" יותר זולה וזה טוב.
"אנחנו במקום ה־78 בעולם, ואם אנחנו רוצים להיות עם כמות כזו של שחקנים באירופה, צריך להגיע לאזור ה־30 בעולם - להיות כמו דנמרק, צ'כיה, סקוטלנד ומדינות בסדר הגודל שלנו. אני מאוד מאמין. תנו לנו את הכלים, ואנחנו נהיה שם".
רגעים שלא יישכחו
תן לי את הרגע מהחודשיים האלה שתיקח איתך לכל החיים.
"התיקו נגד גרמניה, והמצוקה שבה היינו בעשרה שחקנים והוצאנו נקודה מול אלופת אירופה. בעבר זה בחיים לא היה קורה. הניצחון על צ'כיה, כל תוכנית המשחק עבדה כמו שעון וזה נתן לנו את ההישג מול גאורגיה וההעפלה לאולימפיאדה, שזה ההישג הכי גדול ורגע שאקח לכל החיים.
"היינו כחולמים. כל מי שיגיד לך, ואני בתוכם, שהאמנו כי נגיע לאן שהגענו - משקר. אם היית מדבר איתי לפני הטורניר, עם המורכבות שהיתה לגיא לוזון בבניית הסגל, כשחלק מגיעים מהמונדיאליטו, חלק מהבוגרת וחלק מהליגה, לחבר את זה ולהגיע לאן שהגענו - לא הייתי מאמין. תוך כדי הטורניר התחלתי להאמין. גיא עשה את זה כמו גדול".
אולי השינוי הוא שסוף־סוף מסתכלים ליריבות כמו גרמניה, צ'כיה או ברזיל בנוער בגובה העיניים?
"זה אחד השינויים. ברגע ששחקן בנוער משחק 40 משחקים בינלאומיים בשנתיים ורואה שהוא עומד ברמות האלה - זה גורם לו להאמין. המשחקים האלה גורמים גם להם וגם לבעלי הקבוצות בארץ להאמין.
"כדורגל הוא אסקפיזם, יש פה משהו מאוד מאחד, הרבה מאוד מגזרים בתוך המדינה. יהודים ולא יהודים או כאלה מרקע אחר. ניתוק של שעתיים שאין בהן חדשות, אתה מתנתק ומאושר. אסור לנו להתבלבל, אנחנו בעיצומו של תהליך שחייב להמשיך ביתר שאת, שכל ילד בישראל יוכל לשחק כדורגל".
"המחיר כבד, אבל שווה"
ההצלחה הגדולה של שתי נבחרות בתוך קיץ אחד היא משהו שהמדינה שלנו לא חוותה מעולם, בטח לא נגיעה בקצה הפירמידה של הנבחרות הטובות בעולם, עם דור שחקנים שנותן המון תקווה לעתיד. אבל להצלחה הזאת יש מחירים אישיים עבור האנשים שעובדים בנבחרות.
"ב־50 הימים האחרונים הייתי אולי חמישה ימים בארץ, והמשפחה שלי היא הגיבורה האמיתית", אומר גינצבורג, שלא אוהב לדבר על חייו האישיים, אבל הפעם הוא מרגיש צורך מיוחד לברך את מי שלדבריו נותן לו את הכוח מאחורי הקלעים.
"בת הזוג שלי, הילדות שלי, אמא שלי, אנשים שאתה פתאום לא רואה אותם. מזל שיש את הטכנולוגיה של היום. אבל המחיר הזה שווה. קיץ כזה שווה הכל. אבל יש להצלחה הזאת מחיר, הרי הבית הוא העוגן והדבר הכי חשוב בחיים.
"כשאתה נמצא בתפקיד ניהולי - יש לך אחריות, לטוב ולרע. אתה כל הזמן על קצות האצבעות כי אתה רואה את התמונה הגדולה. יש הרבה מה לשמר, אבל גם הרבה מה לשפר".
אתה מרגיש שינוי גם בתפיסה של המועדונים?
"חד־משמעית כן. בהפועל ת"א שיחקו השנה 6-5 שחקנים מנבחרת הנוער, ואין לי ספק שחלקם יהיו בקרוב שחקנים בבוגרת וזה תהליך מבורך. גם מכבי חיפה, מכבי ת"א והפועל ב"ש מבינות היום שיש שחקנים שכדאי לתת להם הזדמנות.
"אגב, אם אתה לא יכול לשחק בקבוצת הבית שלך - לך להשאלה. תראה מה עשה השנה רביבו. זה התהליך, והדבר הכי חשוב הוא להאמין בכדורגלן הישראלי. הילדים האלה סופר־מקצוענים, ברמות שאנשים לא מבינים".
יותר מקצוענים מהתקופות שלך כשחקן?
"חד־משמעית כן. יש להם מעטפת יותר טובה, והם יודעים בדיוק מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים".
כמה שעות גיא לוזון יש לך בחודש האחרון?
"המון. גיא אדם מיוחד שיש לו המון תשוקה ולהט, אבל החוכמה היא לתת לו לעבוד, לא לסרס את המאמן ולתת לו להביא מעצמו. יש תבניות ועקרונות, שבתוכם המאמנים צריכים ללכת עם המצפן המקצועי שלהם. אני מאוד מרוצה מזה.
"התקווה שלי היא שהנבחרת הבוגרת תהיה דיירת קבועה בטורנירים גדולים, נגיע לשם. זה החזון וזה הרצון. 2030 זה היעד. צריך משהו עמוק ולא חד־פעמי, אין קיצורי דרך".
