רצה הגורל, ובפעם השנייה בשנה האחרונה נשלחתי לסקר כדורגל מגובה הדשא בגביע העולמי. הפעם הראשונה היתה במונדיאל בקטאר, והשנייה באליפות העולם עד גיל 20 שנערכת בימים אלה בארגנטינה.
אופיר חיים מדבר על הפיגוע לפני המשחק מול ברזיל | צילום: ההתאחדות לכדורגל
כדורגל מגובה הדשא הוא לא כמו כדורגל מהיציע, ובטח לא כמו כדורגל ממסך הטלוויזיה. על הדשא, בגובה אפס, הפרספקטיבה שונה. מה שנראה רחוק הוא קרוב, ומה שחושבים שהוא מסוכן בכלל לא היה קרוב לשער. מגובה הדשא לא רואים איך השחקנים מסודרים על הדשא וקשה מאוד להבחין בעמדת נבדל, אבל מגובה הדשא שומע הכל, מרגישים הכל, מתחברים הרבה יותר.
מגובה הדשא, למשל, ברזיל נראית ומרגישה כמו ברזיל. המדים, השפה והמבטא, השרירים ברגליים, השלי בכדור, המהירות - אין ספק שהבחורים האלה בצהוב ירוק מגיעים מהמדינה שזכתה חמש פעמים בגביע העול לעומתה, מגובה הדשא, נבחרת ישראל נראית כמו פנטזיה. סתיו למקין, אחד מכמה מחומצני השיער, מתקשר ללא הפסקה עם חברו לקבוצה בהפועל תל אביב ושותפו למרכז ההגנה אור ישראלוב.
שבירת דיסטנס
השוער תומר צרפתי, ממצטייני הטורניר, מצליח להביר את ההוראות שלו בין הדיפה להדיפה. מגובה הדש אפשר לראות את הפרגון בין אל ים קנצפולסקי לאיל מדמון במרכז המגרש, את העוצמות האדירות של דור תורג'מן, רוח הלחימה של המגינים רוי רביבו ועילאי פיינגולד ואת האמונה שדוחפת כל שחקן בלבן תכלת. מגובה הדשא שומעים כל הוראה שמעביר אופיר חיים, כל מילה שהוא צורח מהדהדת באוזניים.
בניגוד לישיבה ביציע או בבית, כדורגל מגובה הדשא יודע הכי טוב לייצר חיבור אמיתי למה שמתרחש על המגרש עצמו. מגובה הדשא שומעים כל הוראה שמעביר המאמן אופיר חיים, כל מילה שהוא צורח לשחקנים מהדהדת לך באוזניים – כל אלה מרסקים את חומות הדיסטנס בין אנשי תקשורת מסקר לנבחרת מסוקרת.
אני מודה ומתוודה, נקשרתי לנבחרת עד גיל 20, כמו אוהד לקבוצת נעוריו. בזכות הקרבה שבאה עם הצפייה אני רוצה בהצלחת הנבחרת הרבה יותר משהייתי רוצה לו הייתי ביציע, בבית, במערכת. אם מרחוק הם נראים כמו גיבורים, רק תארו לכם איך ההרגשה מקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
