בקטאר לא רוצים להתעורר מהחלום: המתח עולה לקראת גמר המונדיאל

דוחא התקשתה אתמול להתעורר מהחלום הארגנטיני אחרי הניצחון 0:3 בחצי הגמר הראשון נגד קרואטיה. הרחובות היו מוצפים אוהדים, שהמשיכו לשיר ולעודד כאילו המשחק לא נגמר, ואולי בעצם כהכנה מוקדמת לגמר שייערך ביום ראשון.

הטירוף בתכלת־לבן התחיל הרבה לפני המשחק. העיר כולה היתה בעד נבחרת אחת: ארגנטינה. פה ושם נראו כמה אוהדי קרואטיה, אבל הם היו טיפה בים. אפילו אוהדי מרוקו, שנוכחים בעיר במספרים גדולים (אייר מרוקו, חברת התעופה הלאומית, הוסיפה 30 טיסות ביומיים האחרונים כדי לעמוד בביקוש של אוהדים להגיע לחצי הגמר נגד צרפת), עודדו כולם את ארגנטינה, ובעיקר את ליאו מסי.

האווירה במגרש היתה מחשמלת כמעט כמו המשחק עצמו. שימו רגע בצד את כל הקונספירציות על בעד/נגד מסי וארגנטינה כי יש רגעים שהם גדולים מכל זה. חצי הגמר באצטדיון לוסייל היה בהחלט רגע כזה: מפגן נדיר של כדורגל ואהדה, שרק תשוקה דרום־אמריקנית יודעת לייצר.

זה נמשך גם הרבה אחרי שריקת הסיום. במשך קרוב לשעה נותרו אלפי אוהדי ארגנטינה במגרש, שרים ומעודדים גם אחרי שהשחקנים כבר ירדו לחדר ההלבשה. העידוד נמשך כמובן גם כל הדרך מלוסייל העירה - ברכבת התחתית, באוטובוסים, במוניות - ובכמה מוקדים במרכז העיר. שריקת הסיום היתה האות למסיבה ענקית, שהסתיימה רק בשעות הבוקר המוקדמות. בשלב מסוים העומס היה כל כך גדול, עד שהשוטרים חסמו את הכניסות אל שוק ואקיף, שעלה על גדותיו.

יחס צונן לישראלים

אתמול בצהריים, כשביקרתי שוב בשוק, הטון עבר לאוהדי מרוקו לקראת חצי הגמר השני נגד צרפת. אוהדי ארגנטינה היו רגועים בהרבה, בינתיים לפחות, לאחר שהנבחרת שלהם העפילה לגמר. מהיום המתח ישוב ויעלה מן הסתם לקראת יום ראשון; מבחינתם, שום דבר פחות מהגביע לא יהיה מספק - ודי לראות את התמונות הלא ייאמנו של המיליונים ששוטפים את הרחובות בכל עיר בארגנטינה כדי להבין את הטירוף הכללי שאוחז כעת במדינה חולת הכדורגל ומוכת הצרות הזאת.

מסעדת אל־טייב, באחת מסמטאות השוק, מפורסמת בגלל השיפודים המעולים שלה. אין שם סכו"ם, מורידים את הבשר מהשיפודים עם פיתה ואוכלים בידיים. הישיבה שם היא כמו בקיבוץ: שואלים כמה אנשים אתם, ומצרפים לשולחן שיש בו מקומות פנויים. האוכל שם זול וטעים, והאווירה שמחה. השכן שלי לשולחן, מקומי חייכן ולבוש גלבייה, שאל מאיפה אני. ביקשתי ממנו לנחש. "ארגנטינה", אמר. השבתי בשלילה. "ישראל", עניתי. הוא הסתכל בי בפליאה ואמר: "יותר טוב ארגנטינה. יש להם את מסי".

הרבה מילים נכתבו בשבועות האחרונים על היחס הצונן שישראלים זוכים לו כאן. היו גם מקרים של תקיפות מילוליות, כולל של עיתונאים. לא נתקלתי בכאלה. נדמה לי שהציפייה לקבל כאן מפגן אהבה היתה מוגזמת. קטאר של האחים המוסלמים, תומכת החמאס וידידתה הטובה של איראן לא מחבבת במיוחד ישראלים. את הקשרים עם ישראל היא מנהלת בחשאי, באמצעות המוסד ומנגנוני ביטחון אחרים, אבל מעל פני השטח היא מעדיפה לשמור על ריחוק. בעבר אמנם היה לישראל משרד אינטרסים באמירות (שם מכובס לנציגות דיפלומטית), אבל הוא נסגר ב־2009 בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, ולא נפתח מחדש. מאז מקפידה קטאר להזדהות עם הצד הפלשתיני, מחנכת כך את ילדיה ומשדרת כך את מסריה באמצעות ערוץ הבית שלה - אל ג'זירה.

אלמלא המונדיאל, ישראלים לא היו נכנסים לכאן (למעט גורמי הביטחון או מי שמחזיקים בדרכונים זרים). לכן, בעיניי, צריך לראות את מה שקורה כאן דווקא באופן שונה: כהזדמנות חד־פעמית לבקר במדינה מוסלמית אחרת, שמצד אחד אינה צרובה משנים של מלחמות ואיבה ויחסים טעונים עם ישראל כמו מצרים, ירדן והרשות הפלשתינית, ומאידך אינה נקייה לגמרי מהם כמו איחוד האמירויות ובחריין.

הדלת הזאת לישראלים תיסגר ביום שני הקרוב, למחרת הגמר, וקטאר תחזור באחת להיות המדינה המסוגרת והקשוחה שהיתה. יש מן הסתם רבים בקטאר שמשוועים שהבלאגן ייעלם מהרחובות והשקט המוכר יחזור; יש רבים אחרים - בעיקר הסוחרים, עובדי מגזר התיירות ונהגי המוניות - שכבר מצטערים שהבוננזה של החודש האחרון מסתיימת בקרוב.

את הביקורת יטאטאו הצידה

למי שלא ביקר כאן בעבר זה נראה טבעי שבכל פינת רחוב מצלמים סרטונים וסלפי, שנהגים פרטיים עושים הסעות ללא היתר ושצופרים בכבישים. אבל מי שמכיר את קטאר יודע שכל אלה ייעלמו באחת. בשבוע הבא אף אחד כבר לא יעמוד בדאבל־פרקינג בכניסה לשוק, ואף אחת לא תשב בכתפיים חשופות על הכיסאות שפוזרו ברובע הבילויים קטארה.

החזרה לשגרה תהיה מהירה כברק. בדיוק כפי שאצטדיון 974 - שבלי סוף נאמר ונכתב על כך ששמו נגזר מקידומת הטלפון הבינלאומית של קטאר וממספר המכולות שמרכיבות אותו - פורק מייד לאחר משחק רבע הגמר שבו ניצחה ברזיל 1:4 את דרום קוריאה. המארגנים הודיעו מראש שכך יהיה, וטרחו לוודא שזה יקרה עוד במהלך המונדיאל, כדי שכולם ייווכחו שהם עומדים בהבטחותיהם. עכשיו נותר לראות להיכן יישלחו המכולות כדי להקים את האצטדיון הזה מחדש. ככל הנראה זה יקרה באפריקה, כתרומה של קטאר ליבשת השחורה ובניסיון לייצר לעצמם עוד קצת יחסי ציבור חיוביים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בינתיים יכולים המארגנים לשמוח משום שהכדורגל בטורניר מצוין, ושארגנטינה ומסי הגיעו לגמר. זה מבטיח להם עניין שיא עד לרגע האחרון. את הביקורת העצומה שמלווה את המונדיאל הזה הם יטאטאו הצידה. מי שחי בקטאר לא חשוף אליה כלל וחי בצילם של הדיווחים על "הטורניר המוצלח בהיסטוריה", כפי שהוא משווק כאן. ובכל הקשור לעולם אפשר לסמוך על הקטארים שיהפכו עולמות - ובעיקר ישפכו כספים - כדי להמשיך ולהאדיר את שמם בכל דרך אפשרית.