עונת 2022/23 תהיה ה־14 של אוראל גרינפלד בליגת העל. בגיל 40 הבינלאומי הבכיר של הכדורגל הישראלי ואיגוד השופטים כנראה ימשיך לזגזג בין המגרשים היוקרתיים באירופה - שם שפט את לאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, רוברט לבנדובסקי וכמעט כל כוכב גדול שמשחק ביבשת - לבין חיפה, ת"א או המגרש באשדוד.
גרינפלד מתנהל כשופט מקצוען כבר שבע שנים. חי ונושם את המשרוקית, מעביר סדנאות ועולה על טיסות לעיתים תכופות. הוא חווה את הקצפת של עולם השיפוט, אך השנה האחרונה לימדה אותו שלצד זה יש לא מעט קשיים.
לקראת פתיחת הליגה גרינפלד מדבר על הכל בראיון פתוח ל"ישראל היום" ומבהיר: "אני מגיע לעונה רעב אולי יותר מתמיד, וזה משום שעברתי את העונה הכי מאתגרת בחיים. אלה היו 14-12 החודשים הכי מאתגרים בחיים גם באופן כללי. צריך לבוא באנרגיות הכי טובות שיש. אנחנו עוסקים בספורט, מה שאנחנו הכי אוהבים, אז אין מה להתלונן".
למה הכוונה ב"שנה הכי מאתגרת בחיים"?
"ביוני שעבר הייתי 19 ימים ביורו. זה היה יעד אישי שהגשמתי, אני ושני העוזרים שלי. לשפוט באליפות אירופה זו פסגה גבוהה מאוד. בזמן הזה אשתי היתה עם שלושה בנים בבית, עידן הקורונה.
"אנחנו היינו סגורים שם בתוך בועה וממנה עברנו למשהו עוד יותר מורכב באולימפיאדה. שפטנו את הולנד נגד אוסטריה ואז איטליה נגד וויילס, ומשם חזרה למלון בטורקיה. שם שהינו ועברנו את מחנה האימונים. לפני כל משחק טסנו ליעד, אבל בסופו חזרנו לטורקיה. יש רק עוד שופט אחד כמוני ששפט גם ביורו וגם באולימפיאדה".
ומשם המשכת ישירות לאולימפיאדה?
"חזרתי ל־10 ימים לארץ ואז לטוקיו, 21 ימים של סגר מוחלט, משהו משוגע שאי אפשר לצאת אפילו לחנות מולך. כל בוקר יריקה למבחנה לגילוי קוביד. מקסימום אפשרו הליכה של שבע דקות לאימונים על מדרכה מבודדת ואז חזרה לבידוד. היה משוגע, אבל שפטתי שם ארבעה משחקים, שניים כראשי ועוד שניים כשופט רביעי. זו הגשמת חלום בחודש אחד לשפוט בשני אירועים כאלה. זה ניתוק מהבית, מהילדים, ועם הסגר והבידודים שם זה עוד יותר קשה".
אלה 40 ימים במצטבר, איך המשפחה עברה את זה?
"אילולא המשפחה לא הייתי שורד. זה לא קל, זו למידה תוך כדי תנועה. לאשתי המדהימה, אז עם שלושה ילדים קטנים (כיום כבר ארבעה - ל"נ), זה אומר למצוא סיוע. בגלל זה אני מאוד קנאי לזמן שלי עם הילדים היום. אני מתאמן או בשעות השיא של השמש בצהריים או ב־11 בלילה כדי לא לפספס זמן עם הילדים. לפני משחקים בחו"ל אני אומר לכולם שהקושי האמיתי הוא בבית, כי בלי התמיכה כל זה לא יכול לקרות.
"הנטל הוא שם. אני לא רוצה נתק רגשי מהילדים, אז אני עושה שיחות וידאו, מבטיח מתנות כדי להעביר עוד כמה ימים. זה מחיר עצום, קורע את הלב, כי הילדים שואלים איפה אתה ובבוקר אתה חותך לטיסה. אלה ילדים קטנים ואני מקריב מחיר גדול".
אז היה את הסיפור ביורו, בהמשך אולימפיאדה, אבל גם בארץ חווית לראשונה פציעה מוזרה מאוד.
"נכון. אחרי חו"ל אתה חוזר לליגה בארץ. העונה מתחילה, אחרי חמישה ימים טסתי לשפוט במוקדמות ליגת האלופות. חזרתי לארץ, שפטתי את המשחק הראשון בליגת העל, דקה 22 הפועל חיפה נגד מכבי נתניה, אני עומד ולא זז, מסתכל לכיוון דגל הקרן, ושחקן נכנס לי בשוק רגל ימין.
"חטפתי מכה חזקה, לא הבנתי מה אני עושה, העברתי את הזמן, הרגשתי כאבים, משכתי כמה דקות ואלתרתי הפסקת מים. בזמן הזה ירדתי לקבל טיפול. בהפסקה קיבלתי פיזיותרפיה, חבישה, ואמרתי לשופטת הרביעית, ספיר ברמן, שאם לא יהיה שיפור אתחלף. למזלי היה משחק בקצב איטי והצלחתי לסיים.
"היו לי כאבים משוגעים, טסתי לבדיקות כי שלושה ימים לאחר מכן חיכה לי משחק בין רוסיה לקרואטיה. ואז גיליתי שיש לי קרע של 10 ס"מ בתאומים - ככה התחילה העונה שלי. באותה העת לא הבנתי מה ההשלכות, ואז הבנתי שזה חודשיים בחוץ. חשבתי לחבוש, לעבור טיפולים, לא רציתי לוותר על המשחק ברוסיה, להמשיך את המומנטום, ואז הרופא אומר לי 'איזה לשפוט? אתה לא יכול לזוז'. ההחלטה החד־משמעית היתה מנוחה ופיזיותרפיה כדי לא לגרום נזק בלתי הפיך. לפעמים דברים כאלה גורמים לך להעריך את מה שיש לך".
"ה־VAR הוא החבר הכי טוב של המשחק"
גרינפלד מתגורר בראשון לציון, נשוי לרוז, ולפני שלושה וחצי חודשים נולד בנו הרביעי, ארי, אח לינאי (6), יהונתן (5) ואביתר (3). כאחד מ־20 השופטים הבכירים כיום באופ"א גרינפלד נמצא לא מעט על מזוודות, כפי שהוא תיאר היטב בשנה האחרונה, אבל לפעמים הכוכבים מגיעים עד אליו.
לאחרונה הוא שפט את הסופרקאפ הצרפתי בבלומפילד בין פ.ס.ז' לנאנט. מסי, ניימאר, קיליאן אמבפה ושאר הכוכבים - ובאמצע שופט ישראלי.
"זו היתה דרך נהדרת להחזיר מעט טוב לילדים שלי, שבאו לצפות במשחק", הוא מודה בהתרגשות, "הם שמעו את השמות של הכוכבים בגן ופתאום רואים אותם איתי על המגרש, אז זו היתה חוויה עבורם".
עכשיו, כשחזרת לשפוט, נראה אותך במונדיאל?
"יהיו תשעה שופטים מאירופה, שני אנגלים, הולנדי, איטלקי, צרפתי, ספרדי ופולני, אבל בגלל שלא שפטתי מספר חודשים באירופה לא מרגיש שפספסתי את זה, אלא הרווחתי מחדש את עצמי, וזה גם משהו שאני לוקח מהשנה הזאת".
איך בכל זאת חזרת? הבנת אז שלא תשפוט בגלל זה במונדיאל?
"היה קשה לחזור לכושר אחרי שלושה חודשים ללא פעילות גופנית. עשיתי כל מה שאני יכול כדי לחזור לכושר, ואז יומיים לפני הטיסה לאבו דאבי להכנה למונדיאל קיבלתי קורונה והודעתי לפיירלואיג'י קולינה שלא אגיע. קיבלתי כאפה, חזרתי לפרופורציה. חיברו אותי לקורס אונליין, ובגלל שמכירים אותי מפיפ"א זימנו אותי לאפריל למבחני כושר. עד אז עשיתי הכל כדי להגיע בכושר הכי טוב שיש, עם כל הקושי, חזרתי לשפוט בארץ ובהמשך רבע גמר אירופי בין לסטר לראן, ואז אשתי היתה לפני לידה. ביקשתי מאופ"א לא לשבץ אותי כדי לא לפספס עוד לידה, כי את לידתו של בני השני פספסתי כששפטתי בחו"ל.
"הגעתי אחרי טיסת לילה, בלי לישון, מבחן כושר משוגע, ועברתי אותו בצורה מצוינת. חזרתי ישירות ללידה של בני הרביעי. זאת היתה עונה משוגעת, הקרבה, עבודה קשה יומיומית. בהיבט המקצועי אתה רוצה להיות הכי טוב שיש, וזה לא תמיד קורה".
אני מנסה לחשוב על השנה הזאת אילו היית עובד בעוד עבודה ולא מתנהל כמקצוען, לא חושב שזה היה אפשרי.
"הבחירה החד־צדדית שלי להתנהל כמקצוען היתה בתקווה שעד שאוכל להגיע למקומות שציפיתי מעצמי תהיה הבנה בנושא. אני עדיין מחכה. בלתי אפשרי לא להיות מקצוען ולעבור את מה שעברתי. זו בחירה מתוך תובנה כי האפשרות לשפוט בגיל אחר לא תהיה, אז אני משקיע כל מה שיש לי בגיל הזה. בתוך כל זה, ללמוד לחיות עם ארבעה ילדים בבית זה לא פשוט".
בחזרה לארץ - אתה מרגיש שיש פה כפיות טובה כלפי שופטים?
"שפטתי במשחק נס ציונה נגד אשדוד בגביע הטוטו ושאלו אותי איך זה פתאום לשפוט פה. אני אומר לכולם: אם לא אתן מאה אחוז - לא אגיע ליורו, לא לאולימפיאדה ולא להצלחות באירופה. אין לאף אחד מושג כמה אני מתרגש לקראת השיפוט של המשחק הראשון בליגה. השבוע הייתי בכנס שופטים, קפטנים ובעלים. כמה מהם אמרו שהם מבינים שיש פה דברים לא פחות טובים מבאירופה. טעויות יש בכל מקום, וקשה לי למצוא אירוע שקורה רק אצלנו. מה שקורה פה לא שונה מכל מקום אחר".
יש העונה שינויי חוקה מהותיים שכדאי לשים לב אליהם?
"שינויי החוקה לא מהותיים, יותר חידודים. יש יו"ר איגוד חדש (גיורא ענבר - ל"נ) שבא עם הרבה תובנות. אם נאמץ דברים טובים מהאנרגיות שלו - יהיה טוב לכולם. אני רוצה להאמין שהאנרגיות יהיו טובות".
מה יהיה לדעתך עם שיפוט ה־VAR? בעונה שעברה היו המון בעיות, חלק מהמהלכים לקחו המון זמן. נראה בזה שיפור?
"עשינו סימולציות במרכז ה־VAR ביוון. אם תסתכל על ארבע השנים האחרונות, אז יש שיפור בעבודה. השנה יהיו יותר מצלמות טלוויזיה וזה יעזור. מדובר בתהליך. בעיניי, ה־VAR הוא החבר הכי טוב של המשחק מאז שהוא נכנס".
החבר הכי טוב? לא נראה כל כך נוח עבור שופט לעמוד 5-4 דקות במרכז המגרש ולחכות ששופטי המסך יקבעו מה היה במהלך.
"אני מכיר את התחושה תחת שני הכובעים, כי אני שופט על הדשא אבל עושה גם VAR. על זה בדיוק אנחנו עובדים. הפרוטוקול אומר שרק כאשר יש מקרה ודאי השהייה במסך צריכה להיות 30-20 שניות, ואז החוויה תהיה טובה. כשישנם אירועים מורכבים, בדיקת שניים־שלושה מהלכים באירוע אורכת כבר דקה. צריך למתוח קווי נבדל, זה לא קל כמו שחושבים. צריך לזרז את הזמנים ולהיות יותר מדויקים, ובשביל זה אנחנו עובדים קשה. אף אחד הרי לא רוצה לטעות, זה ברור".
מה נדרש כדי שבעתיד השופטים יהיו מקצוענים והרמה תעלה?
"לפני 5-4 שנים הרציתי בפני שופטי ליגה א' על מצוינות. כולם לא הבינו למה הייתי ארבע שנים בליגה הלאומית ועוד ארבע שנים בליגה הארצית. היום השופטים מחפשים להתקדם מהר ואני פחות מאמין בזה. הדרך, הניסיון, האמונה - זה מה שחסר.
"צריכה להיות דרך ארוכת טווח. ככל שאני אדרש לסייע בפיתוח השופטים, או להביא חבר'ה צעירים בגיל 16 או 14, לעזור להם במקצוע - אעשה זאת כדי שיהיו עוד שופטים טובים. אם לא ישתלם כלכלית להיות שופט בליגת העל - זה לא יקרה גם מקצועית, אבל אני מאמין שבסוף הכל ילך קדימה. עם היו"ר ענבר עובד והמנכ"ל יריב טפר בהתאחדות מבינים את חשיבות השופטים. כל זה צריך להתחבר יחד למשהו טוב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו