מנכ"ל מידברן שחיסל את המחבל בפיגוע ביפו: "מדובר באינסטינקט טהור"

לב קרייטמן, מנכ"ל מידברן ישראל, שחיסל את אחד משני המחבלים בפיגוע שהתחולל ביפו ב-1 באוקטובר, הלילה שבו גם נורו טילים בליסטיים מאיראן לעבר ישראל, התראיין לפודקאסט 'החיים כסטארטאפ' של יניב ריבלין וסיפר על אירועי אותו לילה.

להאזנה באפל פודקאסט

להאזנה בספוטיפיי

"חזרתי הביתה ורציתי ללכת לאכול לפני שאני ממשיך למקום אחר, אלא שראיתי שלא לקחתי איתי את הנשק שלי. אז עליתי חזרה וירדתי לאכול באיזו חתולייה ביפו שאני לא מכיר בכלל. כשאני נמצא שם, התחילו יריות בחוץ וישר רצתי החוצה כדי לפעול. אני יודע להבחין בין זיקוקים, אירוע פלילי וטרור, וכאן היה לי ברור מהרגע הראשון שמדובר באירוע קשה של פיגוע. מצאתי זירה מטורללת עם פצועים במצב קשה, עם אזרחים מבוהלים ובלגן גדול, שבתוכו גם נוסעת הרכבת הקלה. ניסיתי להבין מה קורה ואיפה המחבלים, נעמדתי מאחורי חומה ואז ראיתי את שני המחבלים. אחד רץ לצד השני מהמקום שבו הייתי, ואחד רץ לכיוון שלי. אותו הפתעתי והרגתי", סיפר.

בכל הנוגע לשאלה מה דוחף אדם לצאת לרדוף אחרי מחבלים תוך סיכון עצמי, אמר לב קרייטמן: "מדובר באינסטינקט טהור. אתה מחליט בהרף עין בלי בכלל לחשוב על ההחלטה שלך, וכך אתה רץ להרוג את המחבל ולעצור את הפיגוע. זה שטף עצום של אדרנלין שדוחף אותך, כמובן תוך כדי החלטה מודעת. ברור שפוחדים, אבל הרגליים שלך מובילות אותך קדימה. אני רוצה לציין שאחרי שלחמתי כאיש מילואים בחאן יונס, החלטתי להוציא רישיון נשק אזרחי למרות האחריות הזו שיש באחזקת נשק כזה. הרגשתי שבשלב כזה או אחר אני אקלע לפיגוע", סיפר.

הלילה ההוא של הפיגוע ביפו היה גם הלילה שבו נורו טילים בליסטיים מאיראן לעבר ישראל, וזאת בעקבות חיסולו של מזכ"ל ארגון הטרור חיזבאללה, חסן נסראללה. בהקשר לכך מספר קרייטמן כי שני האירועים המקבילים האלו נראו לו ממש לא מציאותיים.

"אתה יורה במחבל, נמצא בפיגוע, מטפל בפצועים, ותוך כדי מלמעלה יש את הפירוטכניקה של מלחמת הכוכבים במסגרתה ישראל מיירטת את הטילים שנורים עלינו מאיראן. זה היה הזוי. חשבתי לעצמי: איראן יורה עלינו טילים, יש כאן פיגוע קשה מאוד ביפו, מה שחסר עכשיו זו רק רעידת אדמה שתבקע את הקרקע מתחת לרגליים שלנו. למרבה המזל זה לא קרה. בכל מקרה, כשאני שם עם הפצועים, הגיע שוטר שנתן לי כובע מזהה כדי שלא יחשבו שאני מחבל. חברתי לאזרח ויצאתי לחפש את המחבל השני. בינתיים הגיעו כוחות רבים לשטח שגם עסקו בסריקות של האזור".

הפעילות הנחושה של מנכ"ל המידברן באותו אירוע לא מנעה ממנו את תחושות האשמה שמא הוא יכול היה לפעול יותר טוב, להציל יותר בני אדם ולפגוע מהר יותר במחבלים. בהקשר לכך הוא סיפר ליניב ריבלין: "בשבועיים שאחרי הפיגוע, מה שקרה תפס אצלי את כל המיקוד של החשיבה שלי במוח. אתה משחזר את האירוע ושואל את עצמך האם תפקדת הכי טוב. אתה אומר לעצמך: אם הייתי יכול לחזור לאירוע ולתפקד בו שוב, הייתי עושה את הדברים אחרת. המחשבות האלו ליוו אותי באותם ימים. אתה גם מרגיש אשמה על כך שאתה לא נפגעת או נהרגת. הייתי גם בביקורים אצל פצועים ובשבעה והלוויות של ההרוגים, וידעתי שאני קשה עם עצמי בצורה סתמית, אבל קשה לצאת מהמחשבות האלו. אגב, בתחושה שלי כל האירוע ארך 30 שניות, אבל במשטרה, כששחזרו איתי את הפעילות שלי באותו לילה, התברר לי שהפיגוע היה כ-7-8 דקות והוא לקח הרבה זמן מבחינת מה שקרה בשטח".

המפגש הזה של לב קרייטמן עם אירוע טרור קשה מהווה מעין המשך לפעילות ההצלה הרבה של צעירים ממסיבת הנובה בשבת שמחת תורה ה-7.10, שהוא לקח בה חלק יחד עם עמיתיו לצוות ההפקה של פסטיבל המידברן. "בזמן ההוא תכננו להקים את הפסטיבל בנובמבר ליד קיבוץ רעים בעוטף עזה. לכן היינו שם בקיבוץ בשבת כדי להכין את השטח ולסגור קצוות אחרונים לפני ההקמה של המתחם תוך שבועיים. אלא שבשש וחצי בבוקר התעוררתי אל תוך אפוקליפסה של טילים. לא ידעתי אז מה קורה, אבל היה ברור לי שיש פעולה משמעותית של חמאס. לכן גם אספתי את הצוות שלי והנחיתי אותו לנסוע דרומה ולא לעבור דרך כביש עוטף עזה, כי היה לי ברור שהיישובים והכביש מותקפים גם כן.

עמיתה שלי, חגית רפאלי, שהיא ראש תחום במידברן, נסעה אז ונתקעה בפקק של הצעירים שברחו מהנובה, ושם היא נהרגה. בהמשך אותו הבוקר פתאום ראינו איזה 120-130 צעירים בורחים לכיוון שלנו ומספרים מה קורה בפסטיבל הנובה. הצוות שלי טיפל בהם, ואני ועוד שלושה חברים נסענו והתחלנו להציל אנשים, כל פעם כ-20 איש. זה היה מפחיד בצורה בלתי רגילה, אבל איך אפשר להשאיר אנשים מאחור? ככה כל מיני אנשים שהתחבאו בשיחים שלחו לנו מיקומים בווייז, ונסענו אליהם עם ג'יפ דרך השטח כשאנחנו פוחדים מאוד. במקביל גם התקשרתי לצבא וסיפרתי מה קורה בשטח. אמרו לי שהכוחות יגיעו עוד מעט, אבל בצהריים כבר הבנתי שאף אחד לא יבוא. בסופו של אותו יום נסעתי לבית החולים כדי לחפש את חגית, שרק אחרי זה התברר לי שהיא נהרגה, וחיפשתי עוד עובד שלנו בשם גיא שגם נפצע ואותו איתרתי. אחרי כן נסעתי הביתה, ויום למחרת הייתי על מדים וחצי שנה לחמתי ברפיח", סיפר.

בראיון, שנערך על רקע היותו של קרייטמן יזם משמעותי בתחום התרבות בארץ תוך שהוא מייצר אופקים תרבותיים חדשים, הסביר האיש כי המציאות של החברה הישראלית הינה מיסודה מציאות של חברה יוזמת, שמאמינה בטוב ויודעת לאלתר. "המציאות הזו שבלילה איראן יורה טילים על ישראל וכל אימא ואבא בארץ רצים עם הילדים לממ"ד, ואז אותם הורים לוקחים את הילדים ממש בבוקר למחרת לגן ונוסעים לעבודה, היא מחד מצב מאוד קשה, אבל מהצד השני היא בונה חוסן. היכולת להתמודד עם אי-ודאות בונה מאוד את החברה הישראלית ומאפשרת לנו להאמין בעצמנו וגם להתמודד יותר טוב עם מצבים של חוסר ודאות. זו גם היכולת שיש ליזמים. גם יזמים גמישים ומתמודדים כל הזמן עם אי-ודאות. לכן היכולת שלנו כחברה לתפקד ככה מסבירה גם את היותנו אומת הסטארטאפ. נכון, זה מנרמל מציאות שאינה נורמלית ושאין להשלים איתה, אבל זה אחד הכוחות החזקים של החברה הישראלית".

בראיון נשאל מנכ"ל המידברן כיצד הוא הגיע לתחום, כיוון שלפני כן הוא עבד במכון למנהיגות והיה בעמותות אחרות שעוסקות יותר בפוליטיקה, בין השאר. על כך הוא השיב: "הייתי באמת בעולמות תוכן של פוליטיקה ורצון להשפיע על החברה בישראל. התחום הזה הוא ראוי מאוד כי השאיפה להיות חבר כנסת או שר ומשם להשפיע על החברה היא רצון מבורך. אבל מצד שני, יש בחברויות שנרקמות בתחום הזה משהו אינטרסנטי ולא אמיתי. אנשים שומרים איתך על קשר כדי שאם תהיה ח"כ או שר בעתיד, אז תעזור להם. אני לא אהבתי את זה, רציתי לבנות ולהיות חלק מקבוצת חברים שנמצאים יחד לא בגלל אינטרסים וחישובי רווח והפסד. הרצון הזה שלי יצא אל הדרך ב-2015, אז הגעתי כאיש מרפאה אל פסטיבל המידברן וממש התחברתי. המפגש עם האירוע בירר לי סופית שאני לא צריך לעסוק בפוליטיקה אלא בחברה, וכאן היה אפשר ל​​​​​​​​​​​​​​​​תת חופש ליצירתיות של האנשים, להוביל את השאיפות שלהם קדימה. הייתה כאן בניית קבוצת חברים שנעו קדימה ממקומות של תשוקה, עשייה משותפת, כנות ואמנות. כך התחלתי להיות חלק מהאירוע הזה, ובשנה וחצי האחרונות הייתי גם המנכ"ל של העמותה בארץ. מדובר בעמותה שמסדרת את המקום של הפסטיבל, מארגנת אותו מבחינת אישורים של בטיחות, אבל בפנים העיקרון הוא שכל אמן מביא את עצמו ומוביל את היצירה שלו כמה שיותר מחוץ למסגרת. לכל אמן מותר לחלום ולבטא את עצמו, כמובן מבלי לעבור על חוקי המדינה או לפגוע באנשים אחרים. עיקרון נוסף הוא שכל אחד תורם לאחרים ולא דורש כסף על הפעילות שלו. החלטת להקים בית קפה? אז הקפה בו חינם. כך לגבי מתחם יוגה, מתחם מוזיקה ואחרים. אין גביית כסף והכל נעשה כי ליוצר יש תשוקה ורצון להוציא אל הפועל את העשייה שלו. גם העמותה עצמה לא לוקחת כסף על הזכות להקים דוכן במקום של האירוע", אמר.

לב קרייטמן נשאל על היכולות שלו כמנהיג וכמוביל של המידברן ועשייה תרבותית ורב-גונית נוספת. הוא הסביר שמבחינתו הנהגה אינה לשלוט באנשים או לנהל אותם בצורה דומה למנהל במפעל. "העיקר זה לא לנהל את האנשים אלא לאפשר להם להביא את עצמם, להוציא אל הפועל את התשוקות שלהם ברמה הכי טובה שהם יכולים לעשות. השאיפה שלי היא לא לשנות אנשים אלא לייצר עבורם מרחבי השראה שיאפשרו להם להתפתח בהם ולהיות הכי טובים שהם יכולים להיות בעצמם. חשוב לציין עוד כי המידברן הוא פסטיבל חדש יחסית בארץ שקיים רק כ-10 שנים. אני משוכנע שהוא ישפיע על החיים כאן, וזה ייראה עוד עשור ממש במציאות החברתית. ככלל, הרצון הזה לשנות את החברה, את התרבות, לעשות אותם ליותר טובים, זה מה שהוביל אותי להיות מנכ"ל של העמותה, וזאת על כל הצדדים המורכבים שתפקיד כזה דורש", אמר.

במסגרת הראיון אמר מנכ"ל המידברן כי אל לאנשים לקבע את עצמם על היכולות שלהם כיום ועל השאיפות שלהם כיום. הוא קבע כי האדם משתנה כל הזמן ולומד כל הזמן, ולכן הוא צריך להיות מוכן ופתוח לשינויים. "אנחנו צומחים כל הזמן, אדם אף פעם לא יכול לדמיין היכן הוא יהיה בעתיד. למשל, המדינה כולה לא ידעה איפה היא תהיה בשנה שעברה, ובכל זאת האירוע הטראומטי הזה גם הצמיח אותנו", אמר.

לב קרייטמן, שפורש בקרוב מניהול העמותה, מסר בסוף הראיון עצה טובה למי שרוצים להפוך להיות יזמים, וכן סיפר גם כיצד הפך להיות רווק נחשק. "אני לא נשוי ולא חשבתי על נישואין השנה. אבל גיסתי עשתה לי פיגוע בתחום. אחרי שהתראיינתי לכאן 11 בכל הנוגע לפיגוע בתל אביב, היא העלתה את התמונה שלי לקבוצת פייסבוק של נשים שיש בה עשרות אלפי חברות. היא סיפרה עלי ועל הגבורה שלי ואמרה שצריך למצוא לי אישה. היו הדי ענק לפרסום הזה וביקשתי מגיסתי להוריד אותו והיא לא הסכימה. אני עוד אנקום בה על זה. בכל מקרה, כדי להמחיש את הטרפת, אספר שאישה אחת אמרה שהיא מוכנה להתגרש כדי להתחתן איתי, אבל היא לא יודעת מה עושים עם שלושת הילדים שכבר יש לה."

לסיום, כיוון שאנחנו משוחחים בפודקאסט שעוסק ביזמות וביצירה, ציין קרייטמן: "ביזמות צריך למקסם את ההשקעה. אמר לי אמן שהוא מראשוני פסטיבל הברנינג מן בארה"ב, שאם דבר שווה עשייה אז הוא שווה סופר עשייה והשקעה. גם חבר אחר שלי, מנכ"ל חברת תקשורת ענקית בארה"ב, שהצוות שלו גם משתתף בפסטיבל הזה כי המוטו של הקבוצה שלו הוא: 'היה נדיב, היה מדהים'. בתרגום לעברית - כשאתה מאמין במשהו, רוצה ליצור משהו, תן את עצמך עד הסוף", סיכם.

עיבוד לכתבה: אסף גולן