ההתפתחויות האחרונות בקואליציה, והתפטרותה של ח"כ עידית סילמן, עלולים להחזיר אותנו לימים בהם איש מהמנהיגים הפוליטיים לא הצליח להרכיב ממשלה.
לשון המאזניים עכשיו בקואליציה הם חברי הכנסת הערבים מטעם רע"מ, ובאופוזיציה חברי הכנסת הערבית מטעם הרשימה המשותפת. הן בקואליציה והן באופוזיציה, לא יכולים לקדם כל צעד מבלי חברי הכנסת הערבים, וניתן לומר בוודאות שתם העידן בו המפלגות הציוניות יכולות לתפקד בלי חברי הכנסת הערבים.
אמנם כוחם של חברי הכנסת מהמפלגות הערביות הוא 10 מנדטים. אך הכנסת לא יכולה להקים כל קואליציה, והאופוזיציה לא יכולה להפיל את הקואליציה מבלי שיתוף פעולה עם חלק מחברה הכנסת הערבים.
מבחינת רע"מ יש לה רק מה להפסיד אם תחליט לפרוש מהקואליציה ולגרום לפיזור הכנסת והליכה לבחירות, כי לא בטוח שהבסיס הציבורי שלה נשאר או יישאר אותו בסיס כי תגיע לבחירות בעוד שלושה או ארבעה חודשים ללא כל הישג משמעותי מלבד דיבורים על תקציבי עתק והבטחות שנשארו עד כה על הנייר בהסכם הקואליציוני.
מנגד הרשימה המשותפת נלחמת פעמיים, אולי אפילו יותר, פעם באופוזיציה כי אינה יכולה להתיישר עם הקו שמובילים ראשי האופוזיציה ואינם יכולים להיות תחת כנפיו של מנהיג האופוזיציה בנימין נתניהו, ופעם בקואליציה שכן היא מתנגדת לממשלה ומרכיביה ובמיוחד אינה רוצה לתת כל הישג לח"כ מנסור עבאס שהוביל החלטה היסטורית וגילה אומץ גדול כאשר החליט להצטרף לקואליציה בפעם הראשונה מאז קום המדינה.
הרשימה המשותפת, למרות הצהרת כל חבריה שמוכנים ללכת לבחירות, תתקשה להיות הגורם שמוביל לבחירות כיוון שאינה מסוגלת ואינה יכולה ללכת ולהצביע עם האופוזיציה גם במחיר של הבטחות מרחיקות לכת מצידם של שרים פוטנציאליים. בקואליציה הבאה שלהם קשר אישי מצויין עם חברי המשותפת, עם זאת היא תתקשה לתת יד להקמת קואליציה אלטרנטיבית וחדשה ולהמליך את נתניהו שוב לראשות הממשלה, אם זה יקרה, זה עלול לגרום למחיקתה של הרשימה המשותפת ולהתעצמות כוחות של ח"כ עבאס.
בכל מקרה, הגענו למצב שבו הפוליטיקה הישראלית, לא יכולה לתפקד בכנסת מבלי שחברי הכנסת הערבים יהיו חלק מכל משחק. אמנם זה לא מציב אותם במרכז ההשפעה אך בהחלט במרכז ההתעניינות, מצב כזה עלול להחזיר אותם לשוליים במידה ומפלגות "רק לא ביבי" יתאחדו סביב מנהיג חדש לליכוד ובכך יהיה רוב של יותר מ-65 חברי כנסת ממפלגות שונות שירכיבו את הממשלה הבאה.
