הבית בבלפור כהתרעה מפני הבאות

באמצע ירושלים יש מקום מיוחד, עם שני מחסומים ובוטקה בצד, וכל מי שעובר זוקר את האף ומריח ניחוח של כסף נשרף.

אל מוקדי התיירות הירושלמיים המוכרים כדאי לצרף מחוז חדש לעלייה לרגל. בדרך לכותל מומלץ לעצור ברחוב בלפור, כדי לראות את הבית המסמל יותר מכל מקום אחר את מצבנו הנוכחי. זה לא כל כך נעים לראות מעון ראש ממשלה סגור, אבל דווקא כעת - זה ממש הכרחי.

כל מי שמגיע לאחרונה אל רחביה, עומד נפעם מול הירידה התלולה במעמדו של בית אגיון. בית ראש הממשלה, אחד מסמלי השלטון הישראלי, היה לפיל לבן, חתולים הילכו בו. מעט אנשים, אם בכלל, נכנסים ויוצאים. קופסת הקפה הנטושה בביתן המאבטחים חצי פתוחה. שום דבר שמזכיר שיפוץ או מפגין לא מתקרב לבניין ההיסטורי, וחסרונם מעורר מחשבה וייאוש.

כפי שנחשף בתוכניתה של אילה חסון, ראש הממשלה לא גר כאן יותר. סירובו להפוך את עיר הבירה לבית, ושתיקתן הרועמת נוכח מעשה זה של קבוצות שונות בחברה הישראלית, חושפים את הנביבות האידיאולוגית הקולקטיבית העכשווית. נוכח ההיעלמות המסתורית של המוחים הפוטנציאליים, הציבור מתבקש לסייע באיתורם. להלן תיאורם של כמה מן הנפקדים:

נעלמו לאחרונה אוהדיו הלאומיים של ראש הממשלה, אלה המצהירים על מחויבותם התמידית לציון, שאולי אף שרו יחד איתו את "ירושלים של זהב", אי־אז בכיכר רבין. כיצד מתיישבת הנאמנות לעיר הקודש עם ההדרה דה־פקטו של אחד מסמלי השלטון המרכזיים ממנה? האם נשכחה ירושלים בימינה? האם הם שלמים עם העברתם והפקדתם של שומרים על החומות החדשות שהוצבו בשרון, כל היום וכל הלילה?

נעלמו גם שומרי הסף המופקדים על הקופה הציבורית, אלה שהקפידו על קלה כבחמורה בתקצוב הוצאות הממשלה הקודמת, אך בוחרים לא לומר דבר על אודות הקלות הבלתי נסבלת שבה מושקעים כספי ציבור במעון חדש, העתיד להתיישן בעוד שנה וקצת.

ובעיקר חסרים המפגינים מפעם, לוחמי העוולות רושפי העיניים. אלה שהתנחלו בכיכר פריז בכל מוצאי שבת, הניפו דגל ערכי וניסו לשכנע אותנו שכל עניינם הוא בסילוקו של ראש ממשלה הנגוע בשחיתות. נכונותם להשלים עם ההפקרות הפיננסית הכרוכה בשיפוצו של הבית ברחוב ציפמן, עם סבל השכנים והמגבלות המוטלות על הפגנות שם, מעידה שלא מוטיבציה מוסרית הנחתה אותם, אלא הנכונות לשרוף את המועדון אם לא יתאפשר להם לקבוע מי יהיו השחקנים במשחק הדמוקרטי ומה יהיו תוצאותיו.

תוצאה אחת בכל זאת ברורה: באביב הנוכחי, קשה לנו לנהל ויכוח ערכי. את מקומן של אמיתות יסוד תופסות פוזיציות פוליטיות, ושיח חירשים הולך ומשתלט על החברה הישראלית, ומערער את יציבותה לא פחות מיריות בבאר שבע, חדרה ובני ברק. דווקא בשל כך, עשוי הבית הריק בבלפור לשמש סוג של אנדרטה. בניגוד לאנדרטאות אחרות, הוא לא מעיד על מה שהיה בו פעם, אלא על מה שעלול לקרות אם לא נתעשת בזריזות ונחזור לדיבור ענייני. שיח ערכי נטול פוזיציות נחוץ לנו כאוויר לנשימה, אוויר הרים אידיאולוגי צלול כיין, עם ריח אורנים.