לסמוך על עצמנו, אבל לא להיות לבד

שני לקחים צריכה ישראל ללמוד מהמלחמה באוקראינה, וכדי להבינם, חשוב להביט תחילה על הקונטקסט שבתוכו היא פרצה: ב־20 השנים האחרונות רווחה, ובצדק, ההנחה שהמערב בהובלת ארה"ב נחלש משמעותית. היחלשות הציר הדמוקרטי־ליברלי היתה תוצר של רפיסות ערכית ומעשית, קושי בהסכמה על הפעלת כוח בזירה הבינלאומית, הסתבכות במלחמות ארוכות בעיראק ובאפגניסטן, וכישלון קולוסאלי בהתערבות במלחמת האזרחים בסוריה - עד כדי הזמנת רוסיה לעשות סדר והיעדר תגובה לפלישתה לקרים ולמחוזות הבדלניים באוקראינה. במובן הזה, לא ניתן לשחרר את המערב מאחריותו להתעצמות האגרסיביות הרוסית.

במקביל, המרקם החברתי הפנימי - בעיקר באירופה, אבל גם בארה"ב - החל להתערער כתוצאה משינויים דמוגרפיים אדירים, עליית הפוליטיקה הפופוליסטית ופוליטיקת הזהויות. המחלוקת סביב גלי הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון החלה גם היא לערער את היציבות באירופה. מסיבות כאלה ואחרות, רבות ממדינות המערב החלו לסבול מקיטוב, הקצנה והיעדר אמון, שהתבטאו במשברים חברתיים ופוליטיים מסוכנים.

ואז הגיעה המלחמה באוקראינה, והזכירה לנו את כוחו הפוטנציאלי של המערב, כאשר הוא מאמין בצדקת דרכו ומתגייס למען תפיסת עולמו. המערב הוכיח החודש יכולת התארגנות מהירה, הומוגניות בתגובה ויכולת הפעלת אגרוף ברזל כלכלי, תרבותי ודיפלומטי. מרשימה גם העובדה שהמגזר העסקי המערבי, על שלל ענקיות הטכנולוגיה, מצופף שורות עם הממשלות ודעת הקהל, ומגביר עוד יותר את בידודה של רוסיה.

אז מה למדנו? מצד אחד, המערב מסרב להיכנס למלחמה ישירה מול רוסיה על אדמת אוקראינה. הטרגדיה של העם האוקראיני היא עובדה מוגמרת. המערב תורם את שלו בסיוע בנשק, וכמובן בסנקציות הכלכליות, אבל בפועל - האוקראינים נשארו לבד. לא זאת בלבד, אלא שנראה כי רוח הלחימה האוקראינית היא זו שהביאה לתגובה מערבית נחושה ומיידית, אם כי, כאמור, לא צבאית. לכן, הלקח הברור מאליו הוא שאין לנו הישראלים על מי לסמוך אלא על עצמנו, על חוסננו הלאומי ועל ביצור מתמיד של כוחנו הצבאי.

מנגד, למדנו שלמרות הכל, המערב אינו חלש. כאשר הדוב הדמוקרטי מתעורר משנתו, הוא בעל פוטנציאל נזק עצום כלפי מדינות שהוא מבקש להחליש. מי שלקח מהחודש האחרון רק את הלקח של "עם לבדד ישכון", לוקה בעיוורון מסוכן, כי למדנו דבר נוסף: דעת הקהל במערב היא בעלת משמעות עצומה, והפוליטיקה הבינלאומית המערבית חיה ובועטת. תפיסה שלפיה ישראל פועלת בוואקום היא אשליה מסוכנת. המגמות ההולכות ומקצינות בקרב הציבור הצעיר במדינות המערב נגד ישראל דורשות מחשבה, השקעה ואסטרטגיה כוללנית.

לכן, נדרשת כאן תפיסה של גם וגם. אין תחליף לצבא ישראלי עצמאי וחזק ולהגנה נחושה על האינטרסים הביטחוניים שלנו, אבל אסור להתבלבל: אנחנו חלק ממשפחת העמים המערבית־דמוקרטית. הכלכלה, הביטחון והעתיד שלנו תלויים גם במערכת היחסים שלנו עם מדינות המערב, ובתפיסת הלגיטימציה וחופש הפעולה שאנחנו מקבלים מהן.