עם כל החיבה הישראלית למריבות ולקטטות פוליטיות, בזמן משבר יש לנו יכולת לשים את חילוקי הדעות בצד לכמה חודשים, או לפחות שבועות, ולפעול יחד. עם פרוץ המלחמה באוקראינה, פתחנו את הלב, העמדנו מתנדבים ותרומות, אנחנו מקימים בית חולים שדה ומעוררים קנאה בעולם. אפשר להתווכח על מדיניות קבלת הפליטים לישראל, אבל בשטח אנחנו עדיין עושים נפלאות.
הרבה מזה קשור ללב החם של הישראלים וליהדות התפוצות, לזעם הטבעי הגואה בבטן מול עוול וחוסר צדק. בראש חלק ניכר מהמבצעים האלה, לצד משרד העלייה והקליטה, הג'וינט והמתנדבים הרבים, עומד אחד הארגונים המושמצים ביותר בישראל, הסוכנות היהודית. הסוכנות גייסה בזריזות עשרות מיליוני שקלים, סידרה מאות מיטות בכל מזרח אירופה ועושה הכול כדי שכל זכאי חוק השבות שמעוניין בכך, יוכל לקבל מקלט בארץ. תקראו להם עסקנים, תכנו את מלאכת הקודש שלהם ג'וב, אבל כשצריך, הם יביאו את התוצאות הטובות ביותר.
היום, באווירת ההפרטה, אוהבים להעלות על מוקד גופים שעושים שנים את העבודה. ככל שגוף יותר ממלכתי, הלעג כלפיו גדול יותר. הסוכנות היא מטרה קלה, ולרדת עליה היא דרך לא רעה לזכות בלייקים. אבל החיים זה לא רק לייקים. שום גוף פרטי לא יוכל לעשות את העבודה הזו לאורך שנים במסירות. לא כל דבר זה ביזנס.
כמי שעובדת שנים יחד עם הג'וינט והסוכנות, ואף התגייסה לסייע גם בשעת המשבר הנוכחי, אני מדברת מתוך ידע אישי. אני מביטה כל פעם בהערצה על העובדות והעובדים המסורים של הסוכנות, השליחים שעובדים מבוקר עד ערב, שיצרו במהירות מערך סיוע מרשים. קל לזלזל באנשים הטובים האלה מהמקלדת, אבל תחשבו על סבתא יהודיה מחרקיב שעושה דרכה בקור, עם בטן ריקה, מבית שנחרב אל נכדותיה בישראל. בשבילה, שליח הסוכנות בגבול, הוא בגדר הצלה משמים.
בה בעת, כדאי לשים לב שכבר עשרה חודשים, מאז שיצחק הרצוג עזב את הנהלת הסוכנות לטובת הנשיאות, נותרה הסוכנות היהודית ללא יו"ר קבוע. זה כמעט שנה שהגוף ההתנדבותי והחשוב הזה, שהוא למעשה הארגון הגדול ביותר ללא מטרות רווח של העם היהודי, מתנהל תחת היו"ר בפועל יעקב חגואל. הוא, כמובן, עושה כמיטב יכולתו, אבל אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. יש בהחלט אנשים שהיו יכולים להיכנס לנעליו של בן גוריון ולהיות יושב ראש או יושבת ראש מצוינים, אבל שוב ושוב מכונסת הוועדה הבוחרת - ולא בוחרת.
לעתים זה קשור לשערוריות זוטא, כמו במקרה אלעזר שטרן; בדרך כלל אלו משחקי כוח בין ימין לשמאל. בסופו של דבר, המאבק מטיל צל על הארגון הזה ועל עובדיו הרבים, דווקא בתקופה שהוא צריך יציבות, והנהגה ערכית שאינה סידור עבודה לפוליטיקאי.
הפוליטיקאים מימין ומשמאל מעדיפים להתנצח ולהוריד זה לזה ידיים מאשר להציב דמות שתעשה את העבודה הטובה ביותר, בין שתהיה מזוהה עם השמאל כמו הרצוג, או עם הימין, כמו שרנסקי.
הגיע הזמן לסיים את הפארסה ולהתעשת. קל לדבר על ציונות, עכשיו צריך לשים את הפוליטיקה הקטנה בצד ולעשות. בזמן משבר בינלאומי כזה, גוף כמו הסוכנות חייב יד יציבה על ההגה, כבר מחר בבוקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו