מעם הספר לעם הארץ

מכירים את זה שיש לכם סדק מכוער בקיר, ושבמקום להביא טייח רציני אתם פשוט צובעים מעל ומקווים לטוב? ובכן, הטוב לא נשאר לאורך זמן, והסדק שוב מבצבץ כעבור זמן מה, ושוב אתם צובעים מעל, וחוזר חלילה.

את אותה "עבודה בעיניים" עושים שוב ושוב שרי החינוך, דרך רפורמות הבאות להחביא סדק עמוק מתחת לשכבה עבה של צבע. כזאת בדיוק היא הרפורמה האחרונה שעליה הכריזה שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, שבמרכזה: ביטול בחינות הבגרות החיצוניות בהיסטוריה, בתנ"ך, בספרות עברית, באזרחות ובתורה שבעל פה, ומעבר לבחינות פנימיות בכיתה י' או י"א, וכתיבת עבודה בין־תחומית בכיתה י"ב. לפי הרפורמה המתוכננת, משנת הלימודים הבאה ייבחנו התיכוניסטים בחינה חיצונית רק בארבעה מקצועות: מתמטיקה, אנגלית, לשון ומקצוע מוגבר ("מגמה").

ייאמר לזכותה של השרה שהיא הבינה שיש פה סדק עמוק בכל נושא בחינות הבגרות בישראל: אכן, יש יותר מדי מקצועות לימוד לבחינת הבגרות (יותר מ־150, אם תהיתם). נוסף על כך, יש יותר מדי בחינות בגרות - אנחנו שיאני העולם, עם כ־650 בחינות.

תוכנית הלימודים של המקצועות ההומניים לא מספקת למידה משמעותית - צמד מילים מכובסות, שמשמעותו היא שהילדים פשוט משננים ולומדים בעל־פה במקום להיפגש באמת עם החומר. הדבר נובע, בין היתר, מכך שבוחנים את התלמידים על פי הציונים בלבד. לא "מלמדים את התלמידים ללמוד", אלא ברוב המקרים - להיות תוכים.

אבל הרפורמה שמציעה שרת החינוך היא פשוט פלסטר, שלא רק לא ירפא את הפצע, אלא גם ימנע מאיתנו לראות את חומרתו. נתחיל מכך שלצערי הרב, אין סיכוי שמנהלים ומורים יקדישו מעתה זמן למקצועות שבהם תלמידי התיכון לא נבחנים לבגרות. הדבר הוכח במסגרת רפורמת ההערכה החלופית. לכך השרה עונה: מה פתאום?! תהיה עבודה סמינריונית!

ופה אנחנו מגיעים לבעיה השנייה של הרפורמה: לא ניתן ללמד ילד בכיתה י"ב לכתוב לבד, או כמעט לבד, עבודה סמינריונית - כאשר הוא מעולם לא "למד ללמוד", לחקור, לכתוב חיבור, להסתקרן, לחפש מקורות, לדעת מה לחפש בגוגל כדי להגיע למידע המדויק. כדי לרכוש את המיומנויות הללו, צריך להתחיל להנחיל אותן כבר בכיתה א'. ואת זה - הרפורמה לא מתקנת. כך, הילדים המבוססים כלכלית ימצאו דרך לרכוש עבודות ברשת, הפחות מבוססים ייעזרו בהוריהם במקרה הטוב, או ישאבו חומרים מהאינטרנט במקרה הרע, ואלה שלא שפר גורלם הכלכלי - שוב ימצאו את עצמם מול שוקת שבורה ודף לבן.

התקלה השלישית, ובעיניי העמוקה ביותר, קשורה, כמובן, למשפט המכונן של יגאל אלון: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". נכון, ל־OECD לא אכפת ממקצוע התנ"ך. המבחנים הבינלאומיים לא ממש מתרשמים מהיסטוריית העם היהודי. ספרות וחיבור אינם מקצועות שמאפשרים כניסה לעולם ההיי־טק.

אבל כל אלה מעניקים לנו את הסיבה להיותנו כאן, בארץ הזאת. הם מעניקים לנו את הסיבה לחיות כאן. המוסלמים קוראים לנו בלעג - עם הספר.

בואו לא נהפוך את ילדינו לעמי ארצות.