עוד רגע פלישה? מבחינת פוטין, המשבר הוא השגרה

הכיסוי התקשורתי הישראלי – ולמעשה, זה המערבי בכללותו - של המשבר באוקראינה הוא מעין נייר לקמוס, המשקף את צורת החשיבה המערבית ביחס למציאות הנוגעת למשבר, וצורת החשיבה הזו שונה בתכלית מזו הרוסית.

מכלול הדיווחים התקשורתיים של הפרשנים והעיתונאים המקומיים, הנמצאים בארץ, ושל אלה הנמצאים באוקראינה ומדווחים בחזרה, מהדהד מסר די אחיד (והיסטרי), שלפיו כל יום וכל שעה הם רגעי הזמן הקריטיים בטרם תינתן הפקודה לטנקים לנוע לכיוון קייב. מדובר בסוג של דווחנות הנוטעת אצל הקורא או השומע את תחושת הסף, ואת הרושם כי האירוע הגדול ממש נמצא מעבר לפינה וממש בעוד רגע נעבור ממצב של טרום משבר למצב של שבירת כלים מוחלטת.

זו צורת חשיבה מאוד קטגורית המאפיינת את המערב שבדרך אגבית משרתת גם את החתירה התקשורת המוכרת לייצר דרמה. זו, מצדה, ודאי ממכרת את קהל המאזינים והקוראים, ומשרתת תכליות מסחריות. אך צורת הסתכלות הזו עיוורת לחלוטין לאופן שבו מנהיגיה של רוסיה מביטים במציאות ופועלים. אין המדובר בקלאסיקה של ראיית קצוות המפלחת את המשבר דרך שני מצבי פעולה בלעדיים (טרום פלישה ופוסט פלישה) כי אם בתפיסה הרואה את המשבר עצמו, כלומר את המערכה שבין המלחמות ברוח ההגדרה הצה"לית, כעניין החשוב באמת.

בסבירות גבוהה אפשר להניח כי גם פוטין לא ממש נלהב לשחק את תפקיד המתאבד השיעי ואינו להוט למלחמה כוללת שתשים את רוסיה בסנקציות כלכליות, כשם שבמקביל הוא גם די נחוש לקדם את תכליותיו האסטרטגיות ובוודאי לא לתת למערב את העונג לכרסם במרחב ההשפעה שלו במזרח אירופה. זו הסיבה שהדרך הטובה ביותר מבחינתו לקדם את ענייניה של רוסיה עוברת דווקא באמצעות ניהול משבר מתיש וארוך, כזה שמייצר דימוי ומרחב אופציונאלי של מציאות קצה נוסח מלחמה כוללת על הסף, אך מבלי להתחייב מראש לממש את התרחיש הזה ולנפק את תמונת המלחמה הכוללת.

וכך, שלב אחר שלב, כמו נקניק סלמי ארוך שנקצץ פרוסה אחר פרוסה, מתקדמת רוסיה לעבר מימוש יעדיה ושוחקת מצד אחד את כוח העמידה של האוקראינים ומצד שני גם את זו של השותפים במערב, שלמעשה בטקטיקות התודעתיות שלהם מסייעים לפוטין לרקד על המגרש הרצוי לו. מבחינות רבות הדבר דומה לתרגילי טהרן ביחס למעצמות המערב. גם אם צחצוח החרבות נשמע פחות מאיים, הרי שההתנהלות הלעומתית הנפרשת לאורך זמן ממושך בואכה הסכם הגרעין הממשמש ובא מייצרת אפקט דומה ותוצאה רעה למערב הלהוט ומצוינת למזרח הסבלני.

כאן בישראל קולטים את ההתנהלות הרוסית באופן מוטעה ודטרמיניסטי, כזו שאמורה לייצר תוצאה ברורה של מלחמה כוללת על כל המשתמע מכך, עם כיבוש קייב ועוד שורה של אפקטים המהדהדים היסטוריה רחוקה אך מוכרת של חיסול האינטליגנציה האוקראינית וכיוצא בזה. בדרך לשם אנחנו גם מפנימים את תודעת "ה"רגע שלפני". אם לשפוט לפי דיווחי הפרשנים בשבועיים האחרונים, הרי שהוא היה אמור מזמן להתחלף במלחמה שעוד לא באה.

ייתכן בהחלט שהרגע הזה יגיע ותהיה פלישה רוסית משמעותית. אבל די ברור שהמשבר שם באוקראינה אינו מתנהל לפי תסריטי המערב. המשבר הוא בראש ובראשונה משא ומתן הרבה לפני שהוא מלחמה. זה האירוע שמתנהל כרגע לא באוקראינה גופא שהיא הפלטפורמה בלבד, אלא בין רוסיה למערב, ושני הצדדים משחקים בו משחק פוקר קשוח שאולי לא יסתיים ממש בקרוב. את זה מבינים כנראה טוב מאתנו האוקראינים עצמם, שבדיווחי הכתבים שלנו משם חושפים, למרבה הפליאה, מציאות לכאורה בלתי נתפסת של "חיים בשגרת משבר" והתנהלות שנוטה להטיל ספקות באפשרות של פלישה רוסית ומלחמה כוללת.