מקרה ברדוגו: מחנה הימין קיבל שיעור בתקשורת

בעוד הימין הישראלי תובע את עלבונו של יעקב ברדוגו שפוטר מגלי צה"ל, אני דווקא רואה בכך צעד חיובי בכיוון נכון. לאורך השנים זכתה התחנה הצבאית לקיתונות ביקורת מצד הימין הישראלי. טענות על לוח שידורים המוטה בחדות שמאלה, קיפוח מרואיינים ימנים והתנהלות מעין-משפחתית, אשר משאירה את נימת הקול האוהדת לאנשי שלומנו בלבד. בעיניי אלו יותר מדי מילים. הטענה בדבר אג'נדה פוליטית היא משנית. הבעיה העיקרית של גלי צה"ל בפרט ושל התקשורת הישראלית בכלל היא אותה הבעיה שטפלו לאורך השנים על כלל בעלי המקצוע הישראלים - יותר מדי חאפערים.

לא ההטיה שמאלה, אלא המוצר הנחות הוא שגרם לי להפסיק להאזין לגלי צה"ל לפני כמה שנים. אני לא מעוניין בסחורה שלהם, ולאחר שהודח משם איני מבין את הרצון להחזיר את ברדוגו למקום כזה, שאינו הולם את רמתו העיתונאית.

פרשת ברדוגו-גל"צ היא רק משל. הנמשל הוא הקיבעון, שעל פיו תרבות השמאל על מפעלותיה תמיד תהא נקודת הייחוס עבור הימין.

לצורך העניין, ברדוגו של גלי צה"ל שווה יותר מברדוגו של גלי ישראל. ערוץ 14 הימני נבנה על פי אותן התבניות של ערוצי התעמולה האחרים. אותו האולפן, אותו הלוק למגישים, אותו הז'רגון. מי שחושב שחופש רעיוני ישגשג דווקא בתנאים האלה, מוטב שיחשוב שנית.

אין תרופה לתקשורת הישראלית. החאפעריות, ההמוניות, הסטנדרטים הנמוכים - כל אלה כבר אינם בני תיקון. המערכות האלה עברו את נקודת האל-חזור, והשאיפה של הימין לשוב דווקא לשם היא נואלת. תחנת רדיו כושלת היא לא סוף העולם, אבל הנהייה של ציבור ימני משכיל ונבון דווקא אליה אומרת דרשני. כי בסופו של דבר, גם המאזין הימני ביותר לא יתייחס לחדשות כאל "אמיתיות" אם הן לא תוגשנה לו על אותה הצלחת, באותה השפה ובאותו המבטא שבו הן מוגשות בערוצי השמאל. באופן לא מודע התקשורת הימנית הישראלית מודדת את עצמה מול סרגל אחד: תקשורת השמאל. בהיעדר חלופות אחרות המבט המוגבל הזה אולי מובן ואנושי, אבל עדיין נפסד וחסר תוחלת.

אם לא התבנית של תקשורת השמאל, מה כן? אם אין חלופה, איפה ישדר מחר ברדוגו? אלו שאלות טובות שאין לי מענה עליהן, אבל אולי אנחנו עומדים על סיפה של דרך שבסופה תשובה.

"ישראל היום", ערוץ 14 ורדיו גלי ישראל הם מפעלות מבורכים. אבוי לימין אלמלא היו לו אותם, ומבלי לגרוע נימה מחשיבותם יש לומר שזו רק ההתחלה.

מוטב לימין הישראלי להכיר בסולם הערכים של עצמו ולהפסיק להתבייש בו. כדאי למחנה הלאומי להתנער מממלכתיות נפוחה ולהתחיל לדבר בז'רגון שונה, לחשוב בשפה אחרת. על המגישים להיראות אחרת, לדבר אחרת, להיענות לסט ערכים אחר.

אולי זו הקריאה האמיתית של הימים האלה. אולי שר ההיסטוריה הוריד את הימין מובס לחדרי ההלבשה, רק כדי שיערוך חשבון נפש לקראת המחצית השנייה. אולי בשלה השעה לעזוב את המוכר והנוח ולחפש בעצמנו תקשורת אחרת.