שלא נתעורר בבחירות הבאות

נשיא צרפת, שארל דה גול, שאל פעם, בסוג של ייאוש מתובל בהומור, "איך ניתן לשלוט במדינה שיש בה 246 סוגי גבינה?" ובכן, לנו בארץ עדיין אין 246 סוגי גבינה, אך ניתן בהחלט לשאול איך ניתן לשלוט במדינה שבה שיטת הבחירות מאפשרת לכל פתית שלג ייחודי לטעון לכתר. אגב צרפת, ברפובליקה השלישית התחלפו ב־65 שנות קיומה לא פחות מ־101 ממשלות, כלומר חילוף ממשלה בכל 8 חודשים בממוצע. נשמע מוכר? ובכן, אנחנו בדרך לשם, הודות לשיטה - שיטת בחירות או שיטת ממשל - שהובילה אותנו כיום למצב האבסורדי עם ראש מפלגה של שישה מנדטים, אשר שובר שיאי חוסר פופולריות ותמיכה.

שיטת הבחירות היתה גרועה הרבה לפני ממשלת בנט, אבל כיום ניתן לומר בוודאות שללא שינוי דרמטי, נמצא את עצמנו בסחרור פוליטי שיגרום לנו להתגעגע למערכות הבחירות החוזרות של 2021-2019. כי התקדים שיצר בנט לא יישאר אירוע חד־פעמי. כל ראש מפלגה - כולל אלה אשר בקושי עברו את אחוז החסימה - יוכל לדרוש ולקבל את המפתחות למשרד ראש הממשלה, אם ימצא את עצמו בלשון המאזניים. כי אם בנט קיבל, למה לא הוא?

בואו נחזור קצת אחורה בזמן, ל־1948, כדי להבין איך הגענו עד הלום. לאחר הכרזת העצמאות מונתה ועדה שתפקידה היה להכין את הבחירות הראשונות. הוועדה הניחה שהאסיפה המכוננת תחוקק חוקה אשר תקבע את שיטת הבחירות לעתיד לבוא, ולפיכך החליטה להותיר זמנית על כנה את מתכונת הבחירות היחסיות, אשר היתה נהוגה בקונגרסים הציוניים ובאסיפת הנבחרים של היישוב היהודי. מאז, כמו כל דבר במדינתנו, השיטה הזמנית נותרה על כנה. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו, לאחר 74 שנות עצמאות, עם שיטת בחירות צולעת, מיושנת ובעיקר כזו שמונעת רצף שלטוני ברור.

הניסיון הכושל של בחירות בשני פתקים, שאמורות היו למנוע סחטנות מצד מפלגות קטנות אך גרמו ההפך, לימד אותנו שיש לגשת לנושא הזה במשנה זהירות. אבל זהירות אין פירושה חוסר מעש. אם הרשות המחוקקת לא תיקח על עצמה לדון באופציות העומדות לרשותה, נתקוטט עד זוב דם ופתקי הצבעה.

כיום יש כמה כיוונים שנבדקים, כל אחד לחוד אך בעיקר כולם יחד: 1. לתת לראש המפלגה הגדולה ביותר להרכיב ממשלה; 2. להעלות את אחוז החסימה כך שרק מפלגות גדולות יוכלו להיכנס לכנסת, מה שיוביל לאיחוד רשימות; 3. לשלב בין בחירות על בסיס אזורי - כאשר כל אזור שולח מועמד אחד לפרלמנט - ועל בסיס ארצי, ולחלופין להקים בית נוסף לפרלמנט על טוהרת הנציגים האזוריים, כדי לחזק את הקשר בין הבוחרים לבין הנבחרים שלהם; 4. פתיחת אפשרות להנהגת בחירות אישיות ביום הבחירות כך שיחד עם פתק המפלגה, יבחר הבוחר את המועמדים שלו מתוך הרשימה. גם כאן המטרה היא להגביר את הייצוגיות וההשפעה של הבוחרים, ומאידך לחזק את מחויבותם של הנבחרים כלפי הבוחרים.

ישנם כמובן עוד הרבה כיוונים אופציונליים, אבל הבעיה היא שהם נדונים אך ורק במגדל השן האקדמי. אם חפצי חיים, רציפות שלטונית ויציבות אנחנו, עלינו לדרוש מהנבחרים שלנו לקחת את החוק לידיים. תרתי־משמע.