למפלגות תקווה חדשה וימינה אין זכות קיום בנפרד. בחירותיהן עשויות לעצב מחדש את הימין האידיאולוגי בעשור הקרוב.
מבחינה אלקטורלית, ימינה איבדה בבחירות חצי מכוחה בהתנחלויות. ההתחזקות של בנט וסער מגיעה בעיקר מהערים הגדולות והמבוססות. הפרופיל שלהן נעשה דומה: פחות מתיישבים ודתיים־לאומיים, ויותר מעמד ביניים ליברלי במרכז. מבחינה דמוקרטית, איחוד ביניהן יאפשר יותר לגיטימיות ציבורית: ראש ממשלה עם שבעה או שישה מנדטים סותר כל תפיסה אינטואיטיבית של דמוקרטיה מפלגתית. לעומת זאת, ראש ממשלה ברוטציה, 13 מנדטים לעומת 17, יהדהד כפחות לא־דמוקרטי וגם יבסס את הצלע הימנית בממשלת האחדות ימין־מרכז־שמאל. ואולם מה ההשלכות האידיאולוגיות של איחוד כזה עבור הימין?
בגלגוליה בעשור האחרון היתה ימינה חוד החנית בהובלת המהפכה, לא פחות, של השמרנות הימנית החדשה. סיסמת הדגל "לרסן את בג"ץ - לרסק את חמאס" שיקפה את נטייתה לנטוש את ערכי השוויון והחירות לכלל האזרחים - הדמוס, בדמוקרטיה - לטובת מודל של עם יהודי במדינת היהודים, שבו חוק הלאום מעמיד את הקולקטיב האתני מעל הערכים הליברליים־אזרחיים. כמאמר שקד: "הציונות לא תמשיך לכופף ראש בפני מערכת זכויות פרט אוניברסלית". החקיקה שיזמה, פסקת ההתגברות שעברה בוועדת השרים, והצעותיה לשינוי חוק היועמ"שים ולשינוי בחירת השופטים, הובילו להנחת "מסילה חדשה אל המשילות", כלשונה. בנט, מצידו, העמיק את שפת המשילות, בדגש על המנהיג כמנהל, בציירו עצמו כיזם היי־טק וכאיש אקזיט ובתארו בזלזול את סער כפרלמנטר טוב השואל שאילתות.
יהדות, משילות וחזון דתי־לאומי של ארץ ישראל הריבונית מירדן ועד ים היו למרקם אמוני אחד. אם בבחירות אפריל 2019 לא עבר הימין החדש את אחוז החסימה, בבחירות 2021 אומץ החזון, בדגשים שונים, על ידי ימינה, הליכוד, המפלגות החרדיות, הציונות הדתית ותקווה חדשה.
ומה באמת על תקווה חדשה? תוכנית המשפט שהציג סער, שר המשפטים המיועד, הכילה את הדרישה לשינוי בחירת שופטים ופיצול תפקיד היועמ"ש, אבל לא את פסקת ההתגברות. תקווה חדשה בחרה אפוא בליכוד הישן: לאומי־ליברלי. בגין הבן ונכדת שמיר סללו את הדרך לממלכתיות, להגנה על שלטון החוק ולחזרה לקונצנזוס של טרום עידן נתניהו: ישראל יהודית ודמוקרטית. את הסדין האדום לימינה - חוק יסוד: השוויון - תקווה חדשה לא דחתה; רק טרם הכריעה באיזה חוק יסוד ישולב. בנושאי התנחלויות, משילות ודת־מדינה מאמצות שתי המפלגות עמדה קיצונית יותר מהליכוד.
בבחירות 2021 הן אחזו בשני קצות הטלית הימנית: ימינה מימין לליכוד, תקווה חדשה לשמאלו. ואולם שתיהן תאבות שלטון. לכאורה, תוכלנה לעשות מעשה קדימה: מרכז כמפלגת שלטון. אלא שקדימה, כמו כחול לבן, התנפצה אחרי שתי מערכות. הצלת הממלכתיות ופרויקט נקודתי כמו ההתנתקות או הורדת נתניהו - רזים מדי. לכן נלחמים בנט וסער על הימין.
נותרו שלוש אפשרויות: הראשונה, שיישארו נפרדות, מימין ומשמאל לליכוד, וקרוב לוודאי יתפוררו בבחירות הבאות. השנייה, שיתאחדו סביב אג'נדה שמרנית אנטי־ליברלית בין הציונות הדתית לליכוד, ימין לאומי־שמרני - מה שיאפשר לליכוד שאחרי נתניהו לחזור לנישת מפלגת שלטון מתונה, יהודית־דמוקרטית. השלישית, שיאמצו יחד לאומיות־ליברלית; ליברלית לא רק כלכלית, אלא גם אזרחית, שהיא הרציונל המכונן לממשלת האחדות, זו שלפיד כינה "אחדות ישראלית". היו אלה בנט ושקד שהקימו, ב־2010, את עמותת ישראל שלי ממשרדי יש"ע. האופציה של יהדות־ישראלית, במקום יהדות בדלנית, תקרוץ גם למסורתיים ותיטול מהשמאל את המונופול על הישראליות. הבחירה של בנט וסער עשויה לקבוע את ההיערכות האידיאולוגית המחודשת של הימין הישראלי בעשור הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו