החברה הערבית: לחזור לדיאלוג פנימי

את התמונה שעלתה בשבוע האחרון במהלך הדיונים במליאת הכנסת, אפשר לסכם במשפט "ח"כ ערבי נגד ח"כ ערבי - ולשניהם אין סמכות להחלטה".

יו"ר רע"מ, ח"כ מנסור עבאס, ניהל את ישיבת המליאה, ואחד אחרי השני עלו חברי כנסת מהרשימה המשותפת, תקפו את הממשלה, בעיקר את המתחרים שלהם על קולות המצביעים ואת "חוק החשמל", המאפשר למי שביתו נבנה ללא היתר לקבל בתנאים מסוימים חיבור לרשת הארצית.

אירוע זה הוא בגדר היסטורי בפוליטיקה הישראלית ובפוליטיקה הערבית בפרט, כאשר ח"כ ערבי מייצג את הקואליציה ומסנגר על החוק, ומנגד ח"כ ערבי אחר, ד"ר אחמד טיבי במקרה זה, מייצג את המתנגדים לחוק.

חוקרים ומומחים במדעי המדינה ובהיסטוריה עוד יחקרו רבות את מה שמתרחש כיום בכנסת בכל הנוגע ליחסי ערבים בקואליציה ובאופוזיציה. התופעה הזו היא אולי ייחודית בעולם, בעיקר בשל העובדה שחברי הכנסת הערבים שבקואליציה אינם נמנים עימה או תומכים בה עד הסוף, וחברי הכנסת הערבים באופוזיציה גם אינם נמנים עימה ואף מתנגדים לדרכה לא פחות מהתנגדותם לממשלה.

שלושה זרמים פוליטיים בולטים כיום בחברה הערבית בישראל: הזרם הפרגמטי, בהובלת מנסור עבאס, שאומר כי על הערבים לזנוח את הצד הלאומי, להתמקד בצד האזרחי־הכלכלי, ובאמצעות הצטרפות לקואליציה לקדם את החברה הערבית; הזרם השני, שאותו מייצגת הרשימה המשותפת, הוא של נבחרי הציבור הנאבקים על הזכויות הלאומיות במקביל לזכויות האזרחיות ולעיתים אף לפניהן, ולא פחות - חורתים על דגלם את התמיכה בסוגיה הפלשתינית בכל זמן ובכל מקום, ורואים עצמם ואת הבוחרים חלק אינטגרלי מהעם הפלשתיני, עם ייחודיות כאזרחים ערבים במדינת ישראל; הזרם השלישי הוא המיליטנטי, אלו המתנגדים אידיאולוגית להשתתף בבחירות לכנסת ומעדיפים להתמקד בקידום החברה הערבית באמצעות הרשויות המקומיות וארגוני המגזר השלישי, ונמנים עימם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שהוצא אל מחוץ לחוק לפני כמה שנים וראשיו נשפטו וישבו שנים בכלא בישראל, ותנועת בני הכפר וחלק נכבד מתומכי ומפעילי בל"ד.

המחלוקות הפוליטיות גורמות לפילוג גדול וקשה בחברה הערבית. הדבר נגלה לעין במיוחד ברשתות החברתיות, שמלאות דברי הסתה של כל קבוצה נגד האחרת, ולא אהיה מופתע אם המחלוקת תהפוך לעימות פיזי, דוגמת התקיפה של ח"כ עבאס בשנה שעברה בעיר אום אל־פחם.

דווקא עכשיו נדרשת מנהיגות חכמה שתביא את כל הגורמים הפוליטיים הערביים בישראל למצב של דו־שיח במקום הסתה הדדית קשה ופרועה, שכן פגיעה במנהיג פוליטי כזה או אחר תהפוך לעניין של זמן, ואסור שזה יהיה תרחיש ריאלי.