תאונות דרכים? לא גזירת גורל

במארס 2021 קבע משרד התחבורה יעד: לצמצם ב-50% את מספר ההרוגים בתאונות הדרכים עד שנת 2030, כלומר לכ-150 הרוגים. אלא שהממשלה הנוכחית החליטה שלא לקדם את התוכנית שקבעה יעד זה, ולפי מספר ההרוגים בדרכים ברור שאנו אפילו לא בדרך אליו. נכון לכתיבת שורות אלה, כבר 313 בני אדם קיפחו את חייהם בתאונות דרכים (ועוד חודשיים לפנינו לפני סוף השנה). כל הסימנים מראים שהשנה תהיה הגרועה ביותר בעשור האחרון, ולמשרד התחבורה אין חזון או תוכנית ממשית לעצירת הקטל בדרכים, בוודאי לא יעד מספרי.

אך השעה החשוכה ביותר היא זו שלפני עלות השחר. התשובה טמונה ב"חזון אפס" - תוכנית שאומצה בשנת 1996 בשבדיה, ובה קבעו לראשונה את היעד השאפתני להפחתת תאונות הדרכים במדינה בחצי בתוך עשר שנים, ממש בדומה ליעד שהוצג בישראל. השבדים, שניסו לראשונה ליישם את התוכנית, "פספסו" את המועד בשלוש שנים, והגיעו ליעד רק בסוף שנת 2009. התוכנית זכתה לגיבוי פוליטי משמעותי בשלבי הפיתוח שלה והפכה למבוססת כתוצאה משיתוף פעולה רחב בין שחקנים בתחום הבטיחות בדרכים. הבסיס למדיניות גובש על ידי מומחי בטיחות במשרד התחבורה השבדי, תחת ניהולו של האפידמיולוג קלאס טינגוול.

טינגוול תבע שאפס הרוגים בתאונות דרכים הוא החזון היחיד המוסרי והמתקבל על הדעת, וכך בשנת 1996 הוכרז בארצו כי שנה זו תוקדש לבטיחות בדרכים. לצורך הגשמת החזון, הוקמה ועדה שכללה נציגים ממשרדים שונים, ביניהם המשטרה, נציגי השלטון המקומי, והרשות לבטיחות בדרכים השבדית. כמו כן, נערכו שני סמינרים בנושא.

הפתרונות שהציע החזון מגוונים, אך בבסיסם עומדת התפיסה שלפיה בני אדם טועים ולכן על התשתיות להיות "סלחניות". לשם כך, יש לקיים חקירות עומק לתאונות קטלניות, וליישם את המסקנות למניעתן בכל מקום דומה - קוראים לזה "בטיחות מערכתית" והיא נהוגה בענף התעופה. ויש גם פתרונות מידיים וזולים שאפשר ליישם במסגרת החזון: הוספת מעגלי תנועה ארעיים, כאלה שרק מציירים, מסמנים בקונוסים או תוחמים באמצעות אדניות עם פרחים, הפחתת מהירות נסיעה בתוך העיר על ידי שילוט והוספת פסי האטה, הסבת כבישים קיימים לכבישי 2+1 רק על ידי הוספת מפרדה וביטול השוליים, פיתוח עירוני מוטה הולכי רגל ושיפור בטיחות וחוויית ההליכה בעיר, וגם פתרונות ארוכי טווח שחלקם כבר נמצאים בתוכנית העבודה של משרד התחבורה: שיפור התחבורה הציבורית, פיתוח תחבורת אופניים, הפחתת תובלה על ידי משאיות והעברתן לרכבות, עידוד עבודה מרחוק ובניית מרכזי עבודה שכונתיים, וכן שיפור בטיחות הרכבים. כך, למשל, צפצוף ההתראה על חגירת חגורות בטיחות ברכב החלה במסגרת חזון זה.

המסקנה העיקרית מיישום החזון בשבדיה היא ששיתופי פעולה בין-משרדיים הם הגורם החשוב ביותר לקידום החזון. עוד גורם הוא, כמובן, העובדה שראש הפירמידה קובע את היעד כמטרה עליונה ובכך מגייס את כל הגורמים בכל הדרגים לעבוד למען שאיפה לעמוד ביעד: כל רשות עירונית, כל פקיד, שוטר, מהנדס, ואף הציבור הרחב שנרתם למשימה וגורם לכל אחד ואחת לתרום את חלקם הקטן.

בישראל, בהיעדר תוכנית אסטרטגית לבטיחות בדרכים ואחרי קיצוץ דרמטי בתקציב הרלב״ד, כאשר סכנת סגירה מרחפת מעל "שומרי הדרך" מבלי שהוקמה ועדת שרים לענייני בטיחות בדרכים, אימוץ "חזון אפס" על ידי שרת התחבורה יהיה צעד ראשון וקריטי בכיוון הנכון.

הממשלה הנוכחית נבנתה בזכות שיתופי פעולה נדירים. פה הם ממש יכולים להציל חיים. למרות ואולי בעיקר בגלל הירושה שקיבלה שרת התחבורה החדשה מרב מיכאלי, עליה לאמץ את החזון. הוא לא רחוק מהיעדים שמשרד התחבורה ממילא כבר אימץ והיה אמור ליישם, ודווקא הרוח והאמירה שתביא עמה עשויים להיות הגורם המשמעותי שיביא לכך שגם נעמוד בהם.

גל רייך ועתליה אלון מובילים את פרויקט ANYWAY.co.il לקידום שיח מבוסס נתונים והפחתת תאונות הדרכים ברוח “חזון אפס״