כן, אפשר להוביל גם בתחום האקלים

לאחר שנים של הזנחה, השרה החדשה להגנת הסביבה תמר זנדברג, בעצמה פעילה סביבתית, החליטה לקדם מהלך נועז להערכות למשבר האקלים. אמנם ברמה הגלובלית, אין חשיבות גדולה לאופן שבו ישראל מתנהלת, טוב או רע, מבחינה סביבתית. סין והודו פולטות בשבוע אחד יותר גז פחמן ממה שפולטת ישראל בשנה שלמה. אולם יש חשיבות לאימוץ של התנהגות אחראית בתחום הסביבה מסיבות אחרות: השתתפות במאמץ העולמי, אימוץ הנורמות המקובלות במדינות שלהן ישראל מבקשת להידמות, וכמובן שמירה על מעט החופים והמרחבים הירוקים שטרם נושבו בבנייה צפופה.

אלה הסיבות המוכרות, אבל יש סיבות נוספות למקם את ישראל כחלוצה בתחום הקיימות ובכלכלה מעגלית. אלה קשורות לכך שכל משבר הוא גם הזדמנות ושרבים מבני העם היהודי, לאורך כל ההיסטוריה, השכילו להפוך המשברים להזדמנויות. אציין שלוש הזדמנויות שנפתחות לפנינו על רקע ועידת גלזגו.

ראשית, למרות הביקורת החריפה של המבקר שפורסמה השבוע, על חוסר מוכנות של ישראל לתהליך של שינויי אקלים, יש למדינה יתרון תחרותי טכנולוגי במספר תחומים סביבתיים חיוניים לקיום האנושי. יש בישראל ידע וניסיון בניהול משאבי מים, השקיה במי קולחין מטוהרים, ובעוד טכנולוגיות מתקדמות בתחום הסביבה. רק השבוע זכו חברות אנרגיה סולארית ישראליות במכרזי ענק במדינות אינדיאנה, ויסקונסין ומיזורי שבארה"ב. מדינת ישראל, בהיותה קטנה, ריכוזית ומרושתת בתשתיות טכנולוגיות מהירות, היא מעבדה מצוינת לניסויים במערכות חכמות וחסכוניות באנרגיה. ככל שישראל נעשית ספק של פתרונות לבעיות קיומיות של האנושות במאה ה-21 (מים, אנרגיה, בטחון, חקלאות, בריאות), כך עולה המעמד שלה כפרטנר רצוי בשוק הבריתות העולמי. משמעות הדבר היא שככל שנהיה ירוקים יותר ונשקיע משאבים בקידום טכנולוגיות ידידותיות לסביבה, כך גם נשפר את מעמדנו המדיני, הכלכלי והביטחוני.

שנית, השרה זנדברג ציינה בצדק את חשיבות שיתוף הפעולה האזורי. היוזמה הירוקה למען המזרח התיכון שהשיקה השבוע סעודיה היא הזדמנות למדינת ישראל לשיתופי פעולה שאולי לא היו מתאפשרים אלמלא משבר האקלים. מדינות האזור, גם אלה שאינן ידידותיות לנו, סובלות ממחסור במים, חוששות ממצוקת מים וכמהות לעזרה טכנולוגית. ישראל מחזיקה בידע בתחומים כמו מניעת נזילות, התפלת מי ים, ניטור גנבות ושיטות השקיה חסכוניות במים.

ההזדמנות השלישית שנפתחת לישראל היא זו שפחות מדוברת, אבל חשיבותה גדולה. כוונתי לגיוס יהודי התפוצות במאמץ למקם את ישראל כחלוצה ומובילה בטכנולוגיה ידידותית לסביבה. הרגישות לנושא הקיימות בוערת בעצמותיהם של מיליוני צעירים מערביים ובתוכם רבבות יהודים צעירים. הסיבות שמרחיקות חלק מצעירים אלה מישראל נוגעות למדיניות הישראלית ביהודה ושומרון, שהם מתקשים ליישב עם הבנתם את הערכים הליברליים. אך להבדיל מסוגיות של זכויות אדם שמקטבות יהודים ומובילות למחלוקת, שמירה על הסביבה יכולה לחבר ביניהם ולהיות גשר מבורך לפעילות משותפת. תחום זה הוא כרגע שדה נטוש וכמעט ולא קיימת בו פעילות ממשית, כך שיש להשקיע מחשבה יצירתית ולהקים תשתית והתארגנויות מתאימות לפעילות משותפת ישראל-תפוצות בתחום האקלים.

הפוטנציאל קיים. מדינת ישראל תצא מרווחת אם תשכיל לממש אותו. את המיזמים המשותפים אפשר להביא לידי ביטוי הן בישראל, הן במדינות שכנות לישראל והן במדינות מרוחקות יותר בעולם השלישי. ניסיון העבר מלמד שכל פעילות משמעותית המפגישה צעירים יהודים למשימה משותפת שיקרה לליבם מחברת ביניהם ומייצרת קשרים ומחוייבות. גם יהודים פרוגרסיביים, המתקשים לקבל את המדיניות הישראלית בתחומים שונים, יכולים להתחבר למיזמים יהודיים משותפים לשיפור החקלאות של בדואים בנגב, לסיוע לאיכרים פלשתינים או לעזרה לאוכלוסיות נצרכות בדרום אמריקה. גם פעילי שלום רדיקליים מישראל ומהתפוצות יכולים לפעול יחדיו להקמת מערכות סולאריות לשאיבת מים בכפרים מחוסרי חשמל באפריקה.

משבר האקלים הוא איום על האנושות כולה. העם היהודי צריך להצטרף לפעילות להתמודדות איתו, ובמקביל לנצל אותו כקרש קפיצה לשיפור מעמדה המדיני והכלכלי של ישראל ולקירוב יהודים רחוקים.