התערבות השב"כ וקוץ בה

הדיווחים על כך שממשלת ישראל שוקלת להטיל על שב"כ את האחריות (ולו באופן חלקי) על מיגור הפשיעה במגזר הערבי, גוררת בימים האחרונים תגובות קשות מצד גורמי ממשל שמתנגדים לעירוב השב"כ בתחום זה. בלא מעט יישובים ערביים נשמעת אנחת הייאוש שמשמעותה: "נו, שוב חוזרים לממשל הצבאי".

הזיכרונות קשים ומרים. זקני נצרת, יפו, לוד ועכו לא שוכחים את המשמעות של שב"כ בתוך המגזר. הם זוכרים שכל משרה של שרת בבית ספר או של סניטר בבית חולים, חייבה פעם אישור מוקדם של רכז השב"כ. עקב כך התפתחה תרבות של שיתוף פעולה וסייענות שמחד הועילה מאוד לארגון החשאי לסכל פיגועים והתארגנויות, אך מאידך הביאה לגיבוש סגלים חינוכיים או רפואיים במגזר הערבי שנמדדו רק על פי מידת התועלת הביטחונית שהביאו לשב"כ. כל השאר, לרבות מקצועיות והתאמה לתפקיד, נחשבו שוליים וטפלים.

במערכת הממסדית, לעומת זאת, הורמו גבות אחדות. התמיהה נובעת מכך שבשב"כ לא מכירים ב"חצי הריון". אין מבינים שם מה המשמעות של "להכניס את שב"כ לכפרים" או "סיוע ועזרה למשטרה באמצעים טכנולוגיים". זאת יש לדעת ועוד: שב"כ מכיר רק באחריות מלאה לנושא - או בהתעלמות ממנו. אין דרך ביניים.

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה (1987), היו מספר מושלים באזור יהודה ושומרון שביקשו לעצור קבוצה של מסיתים שהובילו את המחאה הציבורית האלימה בערי הגדה נגד הממשל הישראלי. אלא שאנשי משטרה שנשלחו לעוצרם קיבלו הוראה עוד במהלך האיזוק, לשחרר את העצורים... "מטעמים אופרטיביים". זה היה שם הקוד לשחרור על ידי השב"כ, וכשמושל שעבד לצדי ביקש הסבר, נאמר לו בתקיפות ששב"כ אחראי על סיכול פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) ולא על הסדר הציבורי בשטחים. כלומר, אם אותו מסית מסכים לשתף פעולה כדי למנוע פיגועים, שווה להשיב לו את החופש שלו. "אבל גם השבת הסדר בשטחים היא משימה לאומית חשובה והימצאותו של המסית ברחוב פוגעת בממשל", הדגיש המושל בפני רכזי השב"כ. "לי חשוב שלא יתפוצץ מטען בעפולה או בחדרה והדרך להשגת המטרה ממש לא חשובה לנו", השיבו לו בשב"כ. ואז גם הפטירו בציניות, "אגב, מה זו הסתה? מילים?"

לגופו של עניין, אין ספק שארגון חשוב ויעיל זה יידע, אם המשימה תוטל עליו, להתמודד עם הפשיעה במגזר הערבי. שיטת הפעילות נגד העבריינים החמושים תידמה מאוד לזו המופעלת נגד פעילי פח"ע, ואם הוא יממש ולו רק חלק משיטות הפעולה היעילות שלו, המשלבות מודיעין אנושי, טכנולוגי ואמצעים מיוחדים, אין כל ספק שהפשיעה במגזר תתפוגג בקצב מהיר אפילו מזה של הקורונה.

אבל, אליה וקוץ בה: יש עוד מספר חוליים מתמשכים בחברה הערבית שהמשטרה מתקשה לרפא. לדוגמה, על פי הסטטיסטיקה שיעור עברייני התנועה הערביים, יחסית לגודלם באוכלוסייה, גדול במיוחד. לעתים, נסיעה בכבישי הגליל היא "רולטה רוסית" שבמקרה הטוב מסתיימת בנהג שפגע וברח כי לא נשא רישיון בר תוקף ולא היה מבוטח, ובמקרה הרע בתאונה קטלנית. המסקנה: אכיפת החוק בפריפריה לוקה מאוד. הגידול באוכלוסייה בכלל רק יעצים את הבעיות הללו, ומה אז? שוב תרים משטרת ישראל ידיים ותפנה לממשלה כדי שהשב"כ "ייכנס לכבישים"? ומה בנוגע להשתוללות הבדואים בנגב המכונה בפי כל "חוסר משילות?".

המשטרה מתקשה כבר שנים לממש משילות זו המתמקדת בגביית דמי חסות, נהיגה פראית בכבישים ובניה בלתי חוקית. אתה שומע את הערכותיהם של מפקדי המשטרה בדרום ונזכר בשוטר אזולאי. אז אולי שהשב"כ ייכנס גם למדבר?

ללא כל קשר לפעולת השב"כ במגזר, יהיה על מקבלי ההחלטות בממשלה לעצב את דמותה של משטרת ישראל לשנים הקרובות ולהפכה למשטרה מודרנית, יעילה ומרתיעה. אחרת, לא נפסיק לשמוע את האיום "אם לא תהיה ילד טוב – אני אקרא לשב"כ".