רק בשישי האחרון הציב יו"ר הרשות הפלשתינית אולטימטום לישראל מעל בימת האו"ם. "יש לישראל שנה אחת לסגת לגבולות 67' כולל מזרח ירושלים" אמר. אחר כך גם הזהיר שבמידה וישראל לא תעמוד באולטימטום יילך לבית הדין בהאג.
רה"מ בנט בחר בגישה של התעלמות מוחלטת מאבו מאזן בנאום המקביל שנשא בעצרת הכללית בניו יורק, אבל נראה ששריו עושים בדיוק את ההיפך. אחרי ששר הביטחון גנץ נפגש עם יו"ר הרשות, עכשיו מתברר שם שר הבריאות ניצן הורביץ מעוניין לרוץ לזרועותיו של מממן המחבלים. אם יש מישהו בממשלה הזו שדווקא היה שמח ליישר קו עם אבו מאזן על מסירת שטחים, תלונות בהאג ודיוני עומק על כיבוש ואפרטהייד – הוא השר הורביץ.
תהליכים מבורכים של שנים, בין השאר בפעילות מאומצת של רה"מ לשעבר, לדחוק את סוגיית הפלשתינים מסדר היום העולמי נשאה פרי, בין היתר בדמות הסכמי אברהם שנחתמו עם המפרציות, והנה מגיעה הממשלה החדשה ומתעקשת להפוך את הקערה על פיה. מפגישות השרים עד תכנית הפרוטקשן המדיני "כלכלה תמורת ביטחון בעזה" שהציע שר החוץ לפיד, נראה שהממשלה החדשה מחזירה אותנו עשורים לאחור, ואין איש במפלגות הימין בקואליציה שירים דגל אדום.
אין שום תוחלת לפגישה של השר הורביץ עם אבו מאזן. ברור לכל בר דעת כי אין היתכנות כרגע לשום תהליך מדיני, השר הורביץ יודע את זה בעצמו, אבל הוא חושב על היום שאחרי, על הבייס בשמאל, על מצביעי מרצ. הורביץ צריך להוכיח להם שהוא מניע תהליכים, מושיט יד לשלום, גם אם אין ממש פרטנר והמנהיג של הפלשתינים ממשיך לחרחר מלחמה ולמממן משפחות שהידים ואסירים.
מנגד, נמצא רה"מ בנט, שלמורת רוחו מתנהלות הפגישות הללו עם מנהיג הפלשתינים. אם הדבר היה תלוי בו, לא גנץ ולא הורביץ היו נוסעים לרמאללה, אבל בממשלת "רק-לא-ביבי" כל האמצעים כשרים והוא לא יכול לומר מילה לשריו.
ההתרפסות הזו מול אבו מאזן היא נקודת שפל חדשה לממשלה, אבל בנט ממלא פיו מים. בניגוד לבנט, לשרים שלו אין שום בעיה לזרוק אותו אל האש כשהם רצים לתקשורת ומספרים לה שהוא מבקש שידברו נגד בכירי משרד הבריאות. רה"מ דיבר על ממשלת עשר מעלות ימינה, אבל בינתיים מפלגות השמאל מושכות את ההגה כל הדרך לרמאללה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
